IsraCampus.Org.il

אני אוהב פולמוסים. הם מעשירים את הדעת. הפולמוס בין יעקב הרצוג, אז שגריר ישראל בקנדה, לבין ההיסטוריון פרופ' ארנולד טווינבי, שהתקיים בשנות השישים, ראוי להילמד עד היום. חבל שהוא נשכח.

אבל לא כל התנצחות היא פולמוס. לפני שבועיים כתבתי מאמר על אדם בשם ג'ף הלפר. סיפרתי על מופע אימים של אותו הלפר, שמחק את ההבדל בין אנטי ציונות לאנטישמיות. הוא הטיף למאזיניו המוסלמים באוניברסיטה אמריקאית לדחות את יוזמת השלום הערבית, משום שהיא משרתת את העריצים המוסלמים.

הוא סיפר למאזיניו שישראל היא בעצם כח המשרת את הקפיטליזם העולמי, במסגרת הניסיון להעלים אוכלוסיות ענק בעולם. האנטישמים לא היו מנסחים את זה טוב יותר. ועוד ועוד. לג'ף הלפר ניתנה כאן אתמול זכות התגובה והוא טען שסילפתי את דבריו.

אבל אני צפיתי בהרצאתו והאזנתי לה. מה שכתבתי הוא אמת מתועדת וממוסמכת. במילים אחרות, הלפר ניצל את זכות התגובה שניתנה לו ושיקר. במחשבה שנייה, זה בעצם הסיפור. הרי כתבתי אלף ואחת פעמים שהתעמולה האנטי ציונית היא תעשיית שקר.

הם כנראה מכורים. אז לאחר שסיים אותו הלפר להפיץ את הארס האנטישמי שלו מול קהל אמריקאי, הוא בא להפיץ אותו כאן. במצח נחושה הוא טוען שדבריו סולפו. והרי הדברים מוקלטים. כל קורא יכול לבדוק מה נאמר על ידי האנטישמי ג'ף הלפר, ולהבין שאין זה תואר מופרז, אלא תואר ראוי למי שהופך את הציונים למשרתי הקפיטליזם העולמי, במשימתו להעלמת אוכלוסיות אדירות בעולם.

מחזק את הסרבנים

טענה אחת שלו, רק אחת, ראויה לתגובה. "אני רוצה שלום", הוא טוען. מי שמסית נגד מדינת ישראל לא רוצה שלום. הוא רוצה חורבן. אבל מעבר לכך, הלפר מייצג זן מוזר של אנשים המתפרנסים מהסכסוך. הם לא רק חיים ממנו טוב ("המשכורת שלי באה מגיוס תרומות. . ."), אלא שהם עושים הכל כדי ששלום לא יהיה. משום שבקרב המוסלמים והערבים יש רבים, גם אם לא רוב, שרוצים שלום ומוכנים לפשרות כואבות. אפילו היוזמה הסעודית, שהפכה לערבית, משקפת צעד בכיוון הנכון, ובתנאי כמובן שמורידים ממנה את דרישת השיבה.

ומה עושים אנשים כמו הלפר? הם מחזקים את הסרבנים. הם מטיפים להם לא להיכנס לשום פשרה. הם מקדיחים את הסכסוך. הם מחזקים את החמאס. לפי הלפר, היוזמה הערבית היא עוד מזימה. תחינה לכך שישראל תצטרף למחנה העריצים. ההטפה הזאת של הלפר,

אחזור ואומר, מתועדת ומוקלטת.

ההכחשה שלו היא שקר. הלפר אינו משכנע את הערבים להתעקש על שלום. להפך. הוא משכנע אותם להתעקש על סרבנות. בין הרשות הפלסטינית של אבו-מאזן, לבין החמאס של משעל והנייה, קובע הלפר בפסקנות שהוא בצד של החמאס.

אפילו החמאס לא תירץ את הרקטות בכך שהוא מתנגד לתוכנית שלום כלשהי, אשר מושיבה את הפלסטינים בבנטוסטנים. אבל זה מה שטוען הלפר. יותר חמאס מחמאס. הרי החמאס אומר שמטרתו להשמיד את ישראל ולפגוע ביהודים. הלפר כמובן לא שומע.

חלק מחברי "מחנה השלום" - לא כולם, כמובן - יירשמו לדיראון עולם כמי ששכנעו את הצד הערבי להיצמד לסרבנות. הפלסטינים במחנות הפליטים ימשיכו להינמק. יהודים ימשיכו להירצח. זה קורה גם בגלל מחרחרי מדון מהסוג של ג'ף הלפר. ההיסטוריה לא תסלח להם.