IsraCampus.Org.il

תגובת הבהלה הרועמת של השמאל הקיצוני שלפיה תביעת "אם תרצו" היא מקארתיסטית מחשידה את הסגל האוניברסיטאי המכהן. שמא יש דברים בגו? שמא ימנים וסתם ציונים אינם יכולים להתמנות למשרה קבועה בסגל המחלקה? אם טענת "אם תרצו" כוזבת - מה החשש לבדוק אותה?

המאבק בישראל מתנהל על רקע עננה באקדמיה העולמית ששועטת לאימוץ עמדות מזוויעות השוללות את זכות ההגדרה של העם היהודי וקיומה של ישראל ולוקות באנטישמיות.

הפרופסור לפילוסופיה אלחנן יקירה מירושלים מחברו של ספר חשוב "פוסט-ציונות פוסט-שואה" חזר בימים אלה מסדנת דיונים על התפשטות האנטישמיות באקדמיה האמריקנית. הוא הביא עימו לארץ שלושה מסמכים מזוויעים. גודש של אנטישמיות. סטודנטים יהודים נאלצים להסתיר את השקפתם. נמ נעים מלהביע דעה. יש מקומות שבהם חברו ישראלים מסוגו של ניב גורדון לניצול החמור של החופש האקדמי האמריקני. לעיתים מדובר בהתרת דמם של ישראלים.

לא צריך לשלול מניב ומרעיו את מעמדם באוניברסיטה בבאר שבע אבל ראוי להבין לאן הם מדרדרים את ארצם.

לפרטים נוספים ולמאמר המקורי עקוב אחר הלינק כאן

הכל יכול היה להיות אחרת

דן ‍מרגלית
20/8/2010

אדם צריך ליכולת של קהלת בן דוד או לעט-נוצה מהסוג שהחזיק כנראה ויליאם שייקספיר ואולי גם לספה של זיגמונד פרויד כדי לתאר ולהסביר לעצמו מה הוביל את הבן היקיר של האומה גבי אשכנזי למעוד דקה אחת לפני סיום כהונתו. יש גם סמליות בכך שבעת ובעונה אחת הוא חווה את השבוע הטוב (עדותו בוועדת החקירה של המשט) והגרוע (מסמך גלנט) בחייו כרמטכ"ל. זה השבוע שעשה בארוחת ערב בביתו של איש עסקים אשר זימן אותו לשולחן אחד עם אהוד אולמרט והיה להם על מה לשוחח. הרבה.

אשכנזי צבר בשלוש שנים רק זכויות שם טוב. קיבל לידיו צבא מרוט ומאוכזב מעצמו בעקבות ביצועיו הרפים במלחמת לבנון השנייה והחזיר לו את הערכים המקצועיים ואת רצון הלחימה והשאיפה לנצח והקפיד על נורמות של אמת ודיוק ומשמעת.

הוא סקרן ואוהב לקרוא ובעל זיכרון ונשען על יועץ מעולה כאמנון ליפקין-שחק ואם כי יש לו סף רגישות אישית גבוה יותר מהרגיל ויכולת פחותה מהרגיל לקבל מרות דבר מחולשות אלה אינו חורג מהנורמה ועם שתיהן ניתן להתמודד.

אפשר שהכל היה מתנהל אחרת אלמלא נבחר אהוד ברק לשר הביטחון. מה לעשות בתחום הביטחון הלאומי הוא אינו עמיר פרץ. יש קושי לנווטו בוודאי בתחום שעליו הופקד. לגבי היה קשה לקבל מרות ואהוד הבין זאת אבל טעה כשלא הקדיש מספיק זמן לעובדה זו.

מצב אנושי רגיל זה "התלבש" על זיכרונות מרים מחוות שקמים של אריאל שרון. שם צמחה השחתה מהותית. שם מינו קצינים לתפקידים בכירים בשיטה הזועקת לחקירת משטרה כפי שמשה (בוגי) יעלון חווה על בשרו וכפי שאשכנזי קופח ושילם מחיר כבד. שם היה גם יואב גלנט שלא יועילו לו אלף שבועות ונדרים אשכנזי משוכנע כי מילא תפקיד בהעדפת ‍דן חלוץ על פניו.

לאשכנזי היתה בטן מלאה על גלנט אבל בשלוש השנים שבהן נח על ראשו כתר שר הצבאות לא הבין כי גם לטינה יש תאריך תפוגה. כבר מזמן היה עליו לחבק את גלנט כפי שצריך היה ברק לנהוג בו עצמו ולשניהם זה לא צלח. "עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים; עת לחבוק ועת לדחוק מחבק" כלשונו של קהלת? לא ביניהם.

הרעיון שגלנט יירש אותו נראה לו שגוי לא רק ברמת ההבנה והדיון - אלא "שיגע" אותו. לא ברור אם אשכנזי חתר לשנת כהונה חמישית. ייתכן. אולי רק כדי לבלום את מינוי גלנט ולמען מטרה זו פעל מחדרי הלב המאכלסים ומנפקים יצרים סוערים.

כמי שלא הסתפק בהתנגדות שכלתנית לגלנט פעל מתוך בולמוס. הוא האמין כי ברק וגלנט ויוני קורן הם הרעים ולא חדל מלדבר בהם סרה "ועוף השמיים הוליך את הקול."בעיניו הם מסוגלים לכל הרעות החולות בתחום המינויים. כמו צה"ל במלחמת יום הכיפורים היה אשכנזי שבוי בקונספציה. הוא גם היה קורבנה.

קונספציה מונעת פתיחות מחשבתית. לכן לא הבין כי ברק מסוגל לתכסיסים ולתמרונים ואפילו לנימה מרושעת אבל כל כך חרד לעצמאותו ומסרב להיות חייב לשותפיו שלעולם ייעצר לפני השקר והעבירה. לכן כאשר הכל קיבלו כמעט כאקסיומה את הטענה שראש המטה של ברק יוני קורן הוא אבי כל חטאת - אפשר היה להשיג בקלות יחסית מידע שיוביל למסקנה הסותרת שדווקא הפעם הוא חף מפשע. ב"ישראל היום" ידעו על כך בעיצומם של הימים שבהם הכל סברו כי המשטרה סוגרת על קורן. מישהו אפילו התחייב לתרום את משכורתו החודשית לטובת הציבור אם יתברר שקורן הכין את "מסמך גלנט."

קונספציה מהולה בבולמוס גרמה לאשכנזי לשגות ולהחזיק במסמך המזויף מתוך הנחה (שלא נבדקה על ידו) כי תוכנו אותנטי ולפיכך אי אפשר להביאו לדיון עם "הרעים" - ברק גלנט וקורן ואפילו לא עם יהודה וינ שטיין או הפצ"ר אביחי מנדלבליט. מכאן גם המקרה המוזר והמביך כאילו מסר את המסמך לפצ"ר ומיד נאלץ לפרסם הודעה כי לא כן וכל מה שניתן עדיין לברר בחקירת המשטרה - בלשון פרשת ווטרגייט הנודעת - הוא מי היו "השרברבים."

טראומות כאלה דוהות בספרי ההיסטוריה אבל אינן נמחקות. כך "עסק הביש."כך "קו"300-אבל אשכנזי שכשל בטיפולו בנושא המסמך הוא במהותו רמטכ"ל יעיל ופטריוט ונאמן שהסתבך במה שפרשן זהיר כאלוף בן מ"הארץ" כינה "פוטש בקריה" ואולי לא הבחין כלל ועיקר כיצד נסחף אל לב המערבולת אל מצולות החקירה.

לא בחרם, אלא בהצטיינות

אין היגיון ואין הגינות באיומים של רונן שובל וארז תדמור מתנועת "אם תרצו" להסית את התורמים האמריקנים של אוניברסיטת בןגוריון להסיט את כספם לחשבון צדדי אשר ימ תין עד למיתון השקפותיה השמאלניות-רדיקליות של המחלקה לפוליטיקה וממשל.

"אם תרצו" מבקשת לפגוע במרצים עזי פנים כפרופ' ניב גורדון השותף לחרם אקדמי של עמיתיו בחו"ל על האוניברסיטה שבה הוא מלמד. עמדתו בזויה אבל גם חרם נגדי הוא אמצעי פסול.

מכתבם התוקפני של שובל ותדמור אל נשיאת האוניברסיטה פרופ' רבקה כרמי רומז לצורך לדלל את שורות המרצים שרבים מהם פוסט-ציונים ואנטי ישראלים. גם זה צריך להידחות. חבר סגל באוניברסיטה רשאי לחופש אקדמי בלי שיאיימו על פרנסתו.

ובכל זאת ראוי לעיין בכובד ראש בתוכן המכתב. לטענתם שישה מ11-חברי סגל המחלקה תמכו בסרבנות השירות בצה"ל. שלושה משישה דוקטורנטים מצדדים בגורדון הקורא לחרם על האקדמיה הישראלית.

לא צריך לשלול מניב ומרעיו את מעמדם באוניברסיטה בבאר שבע אבל ראוי להבין לאן הם מדרדרים את ארצם.

והמחלקה למדע המדינה בבן-גוריון? המאבק בניב ודומיו אינו בצווים ובכל נדרי וחרמי. סטודנטים ציונים חייבים לכבוש את הסגל האקדמי בעבודות סמינריוניות מעולות ובהצ טיינות בבחינות ובוויכוח זקוף-קומה עם מרציהם. מאבק במעלה ההר. נגד מורים עוינים. אך לא בהדחה לא בחרם.

ירמיהו וישראל

הרב בנימין לאו קיבל את שיחת הטלפון ולא המתין לדבריי אלא מיד שאל את עצמו כאילו דיבר בשמי: מדוע כתבת את "ירמיהו" ספר של ייאוש ודיכאון? שכן כל מי שפונה אליו פותח את השיחה בשאלה זו.

לפני שבעה חודשים הגיע למדרשת עין פרת וטייל ועלה עד עירו של הנביא מענתות ישב שם כעשרה ימים וכתב את סיפור חייו של ירמיהו בן חלקיהו רואה השחורות. עשרה ימים?

כן עשרה ימים והספר החדש בהוצאת "ידיעות אחרונות" החל כבר לטפס ברשימת רבי המכר והאלוף שלמה גזית כתב לו לבל יראה בכל מי שטועה "נביא שקר" וד"ר לאו יודע כי באגף הימני של מגזרו הדתי עתידים לייסר אותו בשוטים ובעקרבים.

ירמיהו שחי כאן לפני כ2 600-שנים לא הוצא להורג. כנראה מפני שהיה בן חסותה ויקירה של משפחה חזקה בממסד השלטוני. כלאו אותו אבל לא פגעו בו.

בבל שלטה בארץ. ירמיהו הפציר בבית המלוכה ובאומה לא למרוד בה שמא ייחרב בית המקדש. אך היתה מפלגה אחרת שטענה כי הגאולה קרובה. היה לה טיעון חזק שהנה קמה קואליציה של כל עמי האזור למרוד בבבל והסיכויים טובים. נביא-אמת מתחרה חנניה נואם מוצלח מירמיהו שנטל על עצמו סיכון בתחזיותיו הציג לפני האומה תסריט ורדרד של עצמאות קרובה.

ברגע מכריע זה לנוכח פני התקווה החרההחזיק ירמיהו אחרי חנניה באומרו "אמן" ובכך נחשף חוסר ביטחונו בתוכן נבואתו השחורה.

הדרמה שעטה מסיפור לסיפור. המלך צדקיהו נטה אחרי ירמיהו ונועץ בו אבל לא מצא עוז בנפשו לקבל את תוכניתו המדינית ונגרר למרד פופוליסטי שלא האמין בו ושנסתיים בשריפת המקדש ובגלות וברצח גדליהו בן אחיקם. כל כך שונה מרצח יצחק רבין וכל כך דומה.

הספרות הציונית התעלמה מירמיהו. מד"ר ישראל אלדד ועד משה דיין אין לו זכר בתפישת העולם של התנועה הלאומית. דוד בן-גוריון גילה את האמת הפנימית הגלומה בנביא החורבן רק במלאות לו 84 שנים העיר הרב לאו וזה אומר דרשני.

הוא לא כתב ביוגרפיה על אדם עם נבואה על לשונו שהתהלך בתחילת המאה השלישית לפני הספירה בירושלים אלא על המציאות ב.2010-הוא נתקף אימה "שהגל חוזר על עצמו. עוד מסתובבים בחוצות ירושלים נביאי שקר הטוענים בפה מלא: מסורת היא בידינו מאבותינו - בית שלישי לא ייחרב. תפקידם להרדים אותנו...אין פוליסת ביטוח למדינת ישראל."

אבל הוא אומר "אני דווקא אדם אופטימי."בתנאי לדבריו שמדינת היהודים תשתחרר מהנוהג הפסול לשכוח במהירות מה באמת אירע.

כסף ושכל

בספרו של שלמה יצחקי "בזכות הקהילה" מצאתי ציטוט מאת פרופ' אבי רביצקי: "כאשר הקדוש ברוך הוא חילק כסף בעולם הוא חילקו בצורה הרבה פחות צודקת מאשר כשחילק שכל...הראיה לכך שכל מי שנפגוש חושב שחסר לו (כסף). לעומת זאת כל מי שאני מכיר חושב שיש לו מספיק (שכל)."