IsraCampus.Org.il

מדעי ההתנהגות: חבר בוועדת המינויים באוניברסיטת בן גוריון מתנגד לצירופו של חוקר לשורות הסגל בשל פעילותו למען הסרבנים. האוניברסיטה מפזרת את ועדת המינויים. הפרוטוקולים הנפיצים מהדיון דולפים לאינטרנט. כל הצדדים ייפגשו בבית המשפט.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1181044.html

מלחמת המוחות באוניברסיטת בן גוריון בנגב

כשד"ר אסף אורון, חוקר בתחום הסטטיסטיקה מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, ביקש להתקבל לעבודה כמרצה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, הוא בוודאי לא תיאר לעצמו שיעמוד במוקד פולמוס ציבורי. הצצה נדירה בתהליך בחינת מועמדותו של אורון למשרת חבר סגל מגלה, שבצד שיקולים אקדמיים ענייניים, דנו חברי ועדת המינויים גם בדעותיו הפוליטיות.

אורון, איש שמאל שהשתתף בפעילות תנועת סרבני השירות בשטחים "אומץ לסרב", הגיש באביב 2009 את מועמדותו לסגל המחלקה להנדסת תעשייה וניהול בבן-גוריון. ב-1 יולי באותה השנה התכנסה ועדת המינויים המחלקתית לדון בעניינו. דיוני הוועדה אמורים להיות חסויים, אך כחודשיים לאחר הישיבה, ב-7 בספטמבר, פורסמה בעיתון "גלובס" ידיעה ובה נכתב כי חלק מחברי הוועדה העלו את ה"בעייתיות בהעסקתו של אורון לאור דעותיו"; וכי "אחד מהם אף הצהיר כי יפעל במרץ לשכנע את שאר חבריו להצביע, בבוא היום, נגד מתן קביעות לאורון".

חבר הוועדה שיצא להיאבק במינוי אורון, וגם עמד מאחורי הפרסום בעיתון, הוא המתמטיקאי פרופ' ישראל דויד. ב-20 בספטמבר הוא העלה לבלוג האישי שלו את תיאור הדיון בוועדה. "לאחר שאחד מחברי הוועדה העלה את נושא פעילותו של אורון נגד ישראל וצה"ל והחומרים באתר האוניברסיטאי הנוכחי שלו, קם ראש המחלקה למחשב שלו, להתרשם מהדברים באינטרנט", פירט דויד, שהצהיר בוועדה כי בכוונתו להתנגד למינוי אורון.

"אחר כך הוחלפו דעות שונות בעניין זה, כשראש המחלקה טוען תחילה שד"ר אורון יוכל להיות נכס למחלקה בגלל 'רגישותו החברתית' שהופגנה כאשר הלך 'לטפל בילדי שכם'", תיאר בבלוג. לבסוף, כתב דויד, החליטה הוועדה לבקש מבכיר במחלקה, המתכנן לבקר בארה"ב, לשוחח עם אורון "ולהתרשם ממנו אם יסכים להצניע את פעילותו הפוליטית במידה שייקלט במחלקתנו".

בפרוטוקול הישיבה, לפי דברי דויד, סוכם בעניין אורון כי "מקצועית הוא נראה טוב מאוד, מבחינה חברתית יש המלצות טובות. צריך לחשוב האם הוא יגיע הנה וישתיק את פעילותו הפוליטית ויתרכז רק בעניינים אקדמיים".

אנשי סגל בבן-גוריון היושבים בוועדות מינויים, שעמם שוחח "הארץ השבוע", טענו שלא נתקלו במקרים דומים של חשיפת דיונים חסויים של ועדות, או בדיון בדעותיו הפוליטיות של מועמד כקריטריון להתאמתו. פרופ' נתן קופייקה, חבר ועדת המינויים העליונה של האוניברסיטה, הדגיש ש"לא נתקלתי בוועדת מינויים שמתעסקת בדעות הפוליטיות של המועמד".

דובר האוניברסיטה טוען בתוקף כי "תוכנם של הליכי המינויים... חסוי, ואין להעלות על הדעת שהאוניברסיטה תעסוק בהם בערוצי התקשורת". חודש אחרי ישיבת הוועדה הורה דיקאן הפקולטה להנדסה, פרופ' גבי בן-דור, לראש המחלקה פרופ' גדי רבינוביץ, לפזר את ועדת המינויים ולקיים בחירות חדשות לאיושה. לדברי דויד, הדיקאן כתב לו אז: "הודעתך המרומזת שהינך מתנגד לקליטת חבר סגל במחלקתך והודעתך החד-משמעית כי אם ייקלט תפעל נגד מתן קביעות בהתבסס על דעותיו הפוליטיות ולא על בסיס השיקולים האקדמיים... פוסלות אותך מלכהן בוועדת מינויים כלשהי". ואכן, בספטמבר 2009 נבחרה ועדת מינויים חדשה, שדויד אינו בין חבריה. זמן לא רב לאחר מכן פורסם ב"גלובס" תוכן הישיבה הסגורה.

חשש מחריגה מקונסנסוס

בעקבות פיזור הוועדה הגיש דויד, בתחילת 2010, תביעה נגד פרופ' רבינוביץ על הוצאת שם רע, בטענה כי "הציגו כמי שפועל באורח חריג שאינו מאפיין את שגרת העבודה של ועדת המינויים או כמי שאינו מקפיד על יושרה ועל כללי אתיקה". בתביעה נטען שב-18 באוגוסט שלח רבינוביץ דואר אלקטרוני ל-75 אנשי סגל, עם האשמות חריפות נגד פרופ' דויד והתנהלותו.

בכתב ההגנה שמסר פרופ' רבינוביץ נטען ש"התובע הפר ברגל גסה התחייבות לשמור על סודיות דיוני הוועדה והפיץ חומר חסוי" מדיוניה. הוא קבל שדויד אינו מבחין בין הוצאת לשון הרע לבין "ביקורת ודיווח לגיטימיים" של עמית לעבודה.

באשר לאופי הפוליטי לכאורה של הדיונים בוועדה, נטען בכתב ההגנה כי "בדיוני הוועדה לא נדונו דעותיו הפוליטיות של המועמד, כטענת התובע, אלא החשש כי פעילותו הפוליטית לא תאפשר לו לעמוד במטלותיו האקדמיות ו/או שתיעשה ללא הפרדה ברורה בינה לבין הפעילות האקדמית". לפניית "הארץ השבוע" מסר פרופ' רבינוביץ: "הנושא תלוי ועומד בבית משפט ושם אגיב על התביעה".

בכתב התביעה מסביר דויד כי פעל נגד מינויו של אורון "מן החשש שלימים תוצג אוניברסיטת בן-גוריון כמוסד החורג באורח בוטה מהקונסנסוס היהודי-ציוני". הוא הזכיר כיצד פירסם לפני כשנה ד"ר ניב גורדון, ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטה, מאמר בעיתון "לוס אנג'לס טיימס", הקורא לחרם על ישראל. בעקבות המאמר של גורדון, אומר דויד, הביעה נשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי, חשש לנזקים העלולים להיגרם למוסד.

לפי התביעה, כרמי שלחה אז מכתב לחברי הסגל האקדמי, וכתבה שהיא חוששת מ"נזק חמור" שישפיע על "מצבה הכלכלי של האוניברסיטה, על המוניטין האקדמי והחברותי שלה ועל היוקרה המקצועית והנאמנות של כל אחת ואחד מאתנו". היא אף ציינה אז בפומבי כי "אנשי אקדמיה שחשים כך כלפי מדינתם, מוזמנים לחפש אכסנייה אחרת".

דויד המשיך לנסות להסביר את עמדתו, ובתחילת יולי השנה פירסם מאמר דעה באתר ynet, תחת הכותרת "ביר גוריון". "לא פרופסור זה או אחר אחראים לכך שאוניברסיטת בן-גוריון נתפשת שנייה באנטי-ישראליות רק לאוניברסיטת ביר-זית. גידולים לא נובטים ומתפתחים בבית גידול של החלל הריק", כתב שם. עיקר קצפו של דויד יצא על דברים שכתב אורון במאמר פוליטי, ושצוטטו בידיעה ב"גלובס": "האם לישראל יש מונופול על תיוג אויביה כנאצים וכל השאר צריכים לשתוק גם כשהמציאות מדברת בשם עצמה?"

אורון טוען, בתגובה, שהציטוט הוצא במכוון מהקשרו. "אין לי כל חיבה או נטייה מיוחדת לשימוש בדימויים נאציים. הקטע שמר דויד מנסה לסלף מביע ביקורת על הצנזורה החד-צדדית הנהוגה בישראל לגבי אזכורים אלה, כאשר מימין ואף מהמרכז משתמשים בדימויים נאציים בכל יום שני וחמישי", אמר.

פרופ' דויד מסר, בתגובה לפניית "הארץ השבוע", כי "העובדות תתבררנה באופן המוסמך והראוי, במשפט המתנהל סביב הפרשה בבית משפט השלום בבאר שבע. מסקנה כללית חשובה היא שהוכחה הנחיצות העליונה של הנהגת שקיפות ועדות מינויים באוניברסיטאות".

אחריות שילוחית להכפשה

ארגוני ימין טוענים זה זמן מה שבפקולטה למדעי הרוח והחברה של אוניברסיטת בן-גוריון, ובמחלקה לפוליטיקה וממשל בפרט, יש בסיס רחב - רחב מדי לטענתם - של אנשי שמאל רדיקלים. פרופ' דויד ניומן, הבא ממחלקה זו ומזוהה עם השמאל, אומר ש"בשביל אנשים מקבוצות כמו 'אם תרצו' ו 'NGO Monitor' אנחנו חבורה של בוגדים, פושעים, שמאלנים. למעשה, בפקולטה אנחנו 250 אנשי סגל מכל גווני הקשת הפוליטית".

לטענת האוניברסיטה, מאמצע יולי 2009 ועד לאחרונה, לא עשה אורון כל מאמץ לקדם את מועמדותו, ורק בסוף יוני האחרון, בהתכתבות שיזם עם ראש המחלקה, פרופ' רבינוביץ, הוא התבשר שלא מונה לסגל המחלקה. נמסר לו שמועמד אחר נבחר, "משיקולים מקצועיים טהורים". לעצם הטענות על שרבוב טיעונים לא-אקדמיים לדיוני ועדת המינויים, מסרה האוניברסיטה ש"הדיון במועמדות אורון נעשה בצורה תקינה ובהתאם לכללים".

אורון עצמו אינו סבור כי לאחר הקמת ועדת המינויים השנייה, מועמדותו נדחתה בשל דעותיו. אך לדבריו, הוא נמנע מלפעול לקידום מינויו, שכן העניין הפך סוגיה ציבורית ופוליטית. לדעתו, "מאחר שהמועמדות שלי טורפדה בידי מישהו שנהג כלפי בבריונות, נראה לי לא נכון להודיע לאוניברסיטה, מיוזמתי, על סיום המועמדות, כי זה מתן פרס לבריונות". הוא טוען כי "בכך שהשארתי את מועמדותי בתוקפה, נתתי לבן-גוריון הזדמנות לתקן את מעשיה - להתנצל, לחזור לדיון ענייני במועמדות, אולי לנקות שם את האורוות - אבל הם לא ניצלו את ההזדמנות הזאת".

אורון מוטרד במיוחד מהשלכות הפרשה על דיונים שיתקיימו בעתיד לקבלת אנשי סגל. "הסכנה היא שדויד קבע כאן לדעתי תקדים, ולמעשה כתב מחדש את כללי האסור והמותר לגבי מינוי מועמדים ופוליטיזציה בוטה של תהליכי מינוי וקידום באקדמיה", הוא מזהיר. "לאוניברסיטה יש אחריות שילוחית על ההכפשה הפומבית שלי, שהיא חסרת תקדים כלפי מועמד לתפקיד מרצה, במיוחד כאשר המכפיש מציג עצמו כממשיך דרכה של נשיאת האוניברסיטה כלפי 'עוכרי ישראל' בקמפוס". האוניברסיטה מסרה בתגובה שהיא אינה אחראית להתבטאויות חברי הסגל.

=================

לוחמה בדואר אלקטרוני

אל רשימת הפרשיות שעוררו מהומה באוניברסיטת הנגב מצטרפים גם שני מכתבים בלשון יוצאת דופן. בסוף 2009 כתב מייקל גרוס, תושב בריטניה היושב בחבר הנאמנים של האוניברסיטה, דואר אלקטרוני קצר לפרופ' דוד ניומן, מהמחלקה לפוליטיקה וממשל. "ראיתי את תרומתך המחליאה לתוכנית הטלוויזיה Dispatches", כתב, "אשתמש בכל השפעתי באוניברסיטת בן-גוריון כדי לזרוק אותך החוצה. הדבר היחיד שגרוע יותר מאנטישמי לא-יהודי זה אנטישמי יהודי בוגדני. אני מקווה שתמות ואני מקלל אותך".

קצפו של גרוס יצא בעקבות השתתפותו של ניומן בתוכנית ששודרה בערוץ 4 הבריטי, שנטען בה כי השדולה הפרו-ישראלית בבריטניה משפיעה על הפוליטיקה והתקשורת הבריטית באמצעות כספה. ניומן, איש שמאל המפרסם טור פוליטי בעיתון "ג'רוזלם פוסט", ומי שנבחר באחרונה לדיקאן הפקולטה למדעי הרוח והחברה בבן-גוריון, הודיע שהוא מצטער על הופעתו בתוכנית והבהיר שלא ידע כי אופיה הוא אנטי-ישראלי.

יומיים לאחר המייל הראשון קיבל ניומן מייל נוסף מגרוס, ברוח דומה. גרוס אמר ל"הארץ השבוע", כפי שאמר לעיתונות הבריטית כשהפרשה עלתה לכותרות, כי "איבדתי את קור הרוח, אבל הסנטימנטים שלי לא השתנו".

ניומן הראה לעמיתיו את מכתביו של גרוס, ויותר ממאה אנשי סגל שלחו בתגובה מכתב ליו"ר חבר הנאמנים, רוי צוקרברג, ולנשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי, וביקשו מהם לדרוש מגרוס להתנצל בפומבי, או לחלופין, להתפטר. צוקרברג ביקש משני הצדדים להניח לעניין, אך המרצים לא הסתפקו בכך ושלחו עוד מכתב, שלא נענה עדיין. דובר האוניברסיטה מסר, בתגובה, כי "לא ננהל את מערכת היחסים של האוניברסיטה עם חברי חבר הנאמנים מעל דפי העיתון".

אסף שטול-טראורינג