|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
אוניברסיטת בן גוריוןאוניברסיטת בן גוריון – ניב גורדון (החוג למדעי המדינה) שוב מתעקש שהבוגדנות הינה שיא הפטריוטיזםהסממן המדאיג ביותר אולי במגמה זו הוא העובדה שהיא מתרחשת בו בזמן בכל המישורים בחברה הישראלית. החל בהתקפות של NGO Monitor ו"אם תרצו" על ארגוני זכויות האדם, עבור בתגובה הלא מרוסנת של המשטרה על ההפגנות בשייח ג'ראח, וכלה באווירה המקרתיסטית בוועדת החינוך של הכנסת. אנו עדים לתופעה שבה מגזרים מתוך החברה האזרחית, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת פועלים יחדיו על פי לוגיקה שאינה שונה בעיקרה מהלוגיקה שהנחתה את איטליה תחת מוסוליני - כולם מצפים שהאזרח יצהיר על נאמנות למדינה, בלי להתחשב במדיניות הממשלה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1183676.html?more=1 והמדינה, היא נאמנה?
ניב גורדון לפני כמה שבועות הפגינו כ-200 סטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון בלב הקמפוס. כשליש מהמפגינים הביעו את התנגדותם להחלטת הממשלה להשתלט בכוח על המשט לעזה, ואילו שני השלישים הנותרים תמכו בממשלה. בשלב מסוים צעקו תומכי המתקפה לעבר חבריהם לספסל הלימודים: "בלי נאמנות אין אזרחות". כששמעתי את הקריאות הללו הבנתי, שאף פעם לא אוכל לקבל את תפישת הנאמנות המעוותת הרווחת כיום בציבור היהודי בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן מבקשים שנתמוך במדיניות שבמרכזה דיכוי והשפלה. אך אני, מצדי, לא מוכן להיות נאמן לדיכוי עניי ישראל ולהשפלה של אנשים שאינם מסוגלים להביא פת לחם הביתה. אני מסרב לתת את ברכתי לכליאת מיליון וחצי תושבי רצועת עזה ולגזל הקרקעות בנגב, בגדה ובגליל. ואני לבטח לא מוכן להיות נאמן לסתימת הפיות ולאפליה הגזענית נגד ערבים ולגירוש פלסטינים ממזרח ירושלים. ואולם, עם כל זאת נושא הנאמנות הוא נושא חשוב, שמוכרחים לדבר ולהתווכח עליו משום שקיים קשר הדוק בין המדינה לבין נאמנות. השאלות החשובות שעליהן יש לתת את הדעת הן מה המשמעות של הנאמנות? ומי אמור להיות נאמן למי? התשובה איננה מורכבת יתר על המידה. על פי המסורת הרפובליקאית, המדינה מחויבת בראש ובראשונה להיות נאמנה לאזרחיה, ושומה עליה לתת דין וחשבון על אי צדק ואפליה המתרחשים בגבולותיה. ואולם כיום אנחנו עדים להיפוך היחסים הרפובליקאיים בין המדינה לבין מושג הנאמנות ולאימוץ גישה פרוטו-פשיסטית. הסממן המדאיג ביותר אולי במגמה זו הוא העובדה שהיא מתרחשת בו בזמן בכל המישורים בחברה הישראלית. החל בהתקפות של NGO Monitor ו"אם תרצו" על ארגוני זכויות האדם, עבור בתגובה הלא מרוסנת של המשטרה על ההפגנות בשייח ג'ראח, וכלה באווירה המקרתיסטית בוועדת החינוך של הכנסת. אנו עדים לתופעה שבה מגזרים מתוך החברה האזרחית, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת פועלים יחדיו על פי לוגיקה שאינה שונה בעיקרה מהלוגיקה שהנחתה את איטליה תחת מוסוליני - כולם מצפים שהאזרח יצהיר על נאמנות למדינה, בלי להתחשב במדיניות הממשלה. אך הואיל ונאמנות היא מרכיב חיוני בפוליטיקה - יש להבטיח שהתביעה לנאמנות תתאים לדרישות של הלוגיקה הדמוקרטית. יש לדרוש מהמדינה להיות נאמנה לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע, מעמד כלכלי, אוריינטציה מינית, מקום לידה ודעה פוליטית. מדינה נאמנה לאזרחיה אינה מפלה בין יהודים לערבים, אינה גוזלת קרקעות ממוסלמים ונוצרים, לא משפילה ודורסת את המעמדות הנמוכים ולא מדכאת באופן ברוטלי את הפלסטינים בשטחים. מדינה כזאת מעניקה שוויון זכויות לכל אזרח ואזרחית, ולכן לא תצטרך כלל לדרוש נאמנות שהרי תקבל אותה על מגש של כסף. כן, גם אני מבין את החשיבות של נאמנות. אלא שהסיסמה המתאימה לדמוקרטיה איננה "בלי נאמנות אין אזרחות", אלא "נאמנות לכל אזרח ואזרחית". פרופ' גורדון מלמד באוניברסיטת בן-גוריון
|