IsraCampus.Org.il

האם לא שמעתם לאחרונה על ראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל-אביב? בודאי ששמעתם. גם הוא לא אהב את מה שלפרופסור דרשוביץ' היה לומר עליו ועל חבריו, אבל רק לאחרונה הוא קרא ל'ארגון לשיתוף פעולה כלכלי" (OECD) שלא לקבל את ישראל לשורותיו ובכך אישר כל מילה שנאמרה עליהם. הוא קרא לאירופה שלא להעניק לישראל שום יחס מסחרי מועדף, סבור שישראל זוממת לתקוף את איראן, טוען שביצעה ומבצעת פשעי מלחמה בשטחים, מרוצה מ"הצלחת ההתקוממות" של ה"חיזבאללה", מאשים שהמדינה גנבה 94% מאדמות הבדווים וקורא להכניס לכלא חיילים מורדים. לא, חלילה, סרבני שרות בשטחים כמוהו, אלא לובשי מדים המסרבים לפנות מתנחלים.

אלגזי על קצה המזלג

אלון בן שאול
23/5/2010

אם ניתן היה לאמוד תחושת בחילה באמצעות סיסמוגראף, הרי שתגובתם של כמה עשרות ממרצי אוניברסיטת תל-אביב לנאומו של אלאן דרשוביץ', יכולה לגרום לכל בר דעת להקיא את בני מעיו. התנחלות השמאל ברמת אביב זועקת חמס וקופצת כנשוכת נחש. גיוואלד! בטקס קבלת תואר דוקטור לשם כבוד חשף הפרופסור מהארוורד את ערוותם של אותם מרצים ואפילו "היעז" לנקוב בשמותיהם של שלושה. את זאת הם כבר לא יכלו לסבול. שיפנו כלפיהם אצבע מאשימה? שימתחו עליהם ביקורת? הרי הם לחלוטין מעליה. לא רק זאת, הם גם מהלכים עלינו אימים. העובדה שהזכיר שמות יכולה להביא פגיעה בגופם, חלילה. הנה הם כבר חשים כקדושים מעונים שדמם עומד להישפך כל רגע.

אבל דרשוביץ' לא חידש לנו דבר. הר אותם אנשי סגל אקדמי קוראים להחרמתה של ישראל ה"גזענית, הפאשיסטית והאפרטהיידית" מעל כל בימה בינלאומית. הם מעולם לא ניסו להסתיר את דעותיהם תוך שהם מסתתרים מאחורי רשת הביטחון של "חופש אקדמי" אותו מעניקה להם הנהלת האוניברסיטה באדיבותה הרבה. הנואם רק השתמש במוניטין הבינלאומי שלו כדי להעניק משנה תוקף למעשי הנבלה המאפיינים את פעילותם בתוך חדר ההרצאות ומחוצה לו. הנה, לפתע פתאום הכל עוסקים בהם. העיתונות הישראלית שאף פעם לא התעניינה יתר על המדינה בנעשה בחדרי ההרצאות "גילתה" פרצופם האמיתי של קיצוני השמאל המשתמשים בשם מקום עבודתם כדי להשחיר את פני המדינה.

דרשוביץ' טרח להדגיש שזכותם של אותם קיצונים להביע את דעתם. אולם אלה, כדרכם בקודש, מעוותים את דבריו ובעצם עושים את מלאכתו. הם הוכיחו גם את טענתו השנייה לפיה הם מונעים את זכותו להביע את דעתו עליהם. והוא, מה לעשות, סבור כי התנהגותם הרסנית בגלל שהם עושים הכול כדי להשתין על מדינתם בפומבי, מתוך מגדל השן האקדמי. ישראל, ללא הבדלי השקפות פוליטיות, חייבת רבות לפרקליט הידוע. מאז תחילת העשור הקודם ועד היום לא היה אדם, בארצות-הברית ומחוצה לה, שעשה כל כך הרבה למען עצירת תעשיית ההכפשות נגדה. הוא הגן על המדינה בחירוף נפש בכל הופעה פומבית שלו ועשה למען שמה הטוב יותר מאשר מאות דיפלומטים ופוליטיקאים ישראלים שרק גרמו לה נזק בגמגומיהם הרבים. וזה האיש התומך בפיתרון שתי מדינות לשני עמים ולא מזלזל בזכותם של הפלסטינים לישות מדינית משלהם.

אבל בחוצפתם התהומית הם אפילו השוו את דבריו לרטוריקה של גרמניה הנאצית והזהירו מפני התדרדרות אל תהום המזכירה את אותה תקופה אפילה. להם מותר הכל. חופש הדיבור הוא נחלתם הבלעדית וכאשר יש מי המערער על כך, ההשוואות הדוחות הללו לא מאחרות לבוא. הנה כי כן ישראל היא מדינה גזענית והנחלצים להגן עליה אינם אלא פאשיסטים מהסוג הגרוע ביותר. דווקא רטוריקה זו מזכירה לי משטרים אפלים. זכרו כי רק בשנה שעברה כינסו אותם קנאי שמאל אסיפת חירום באוניברסיטת באר-שבע בה מחו על קיומו של אתר ISRACAMPUS ופורומים אחרים המתעדים את פעילותם. גם אז הם הביעו חלחלה וקבלו מרות על כך שיש מי שמביא לידיעת הציבור הרחב גם את מה שהיה מיועד לאוזניים מעטות.

דרשוביץ' פתח את תיבת הפנדורה שתוכנה היה ידוע לקברניטי האוניברסיטה שהעומד בראשה, בטיפשותו הרבה, מנע מחבר הנאמנים לדון בה. סירוב זה גרם לפרישתו של אחד מחבריה הקנדים ויש להניח שאחרים ילכו בעקבותיו. בעצם, אותו קומץ קיצוני רועש עלול להפיל את האוניברסיטה כולה על פניה מבלי שהאחראים לכך ינידו עפעף.

* אל תגעו באיראן

אין להתפלא על כך שחלק גדול מאותו סגל אקדמי פועל מתוך הביצה הרוחשת של החוג להיסטוריה כללית. שבעתיים אין להתפלא על כך שאחד מהקופצים בראש הוא מי שעומד בראש חוג זה ולא רק בגלל העובדה ששם משפחתו מתחיל ב-א'. חשבו על כך שרק השבוע גדי אלגזי היה בין יוזמיה של עצומה הקוראת לקהילה הבינלאומית שלא לקבל את ישראל ל-OECD עד שלא "תציית לחוק הבינלאומי". קשה לתאר אקט שכזה בכל מדינה דמוקרטית אחרת. (1) במלים אחרות, הוא ושכמותו דורשים למנוע מישראל את הזכות לשגשוג כלכלי עד שזו תיאות לשעבד את עצמה לדעות המיעוט שלהם. אפילו מדינות אירופה עוינות, אפילו מדינות ערביות, לא העלו על דעתן כי יש לדרישה כזאת הצדקה. אולם אלגזי ושות', גם מתוך תאווה ליצירת כותרות יהא הנזק אשר יהא, יעשו הכל כדי לדרוש את בידודה של ישראל מעל כל במה בינלאומית.

הנה הוא וחבריו (שנהב, מטר, לובין ושות') שיגרו לא מכבר עצומה למפלגת השמאל הגרמנית בו הם קוראים למדינתם שלא לסייע לישראל ה"גזענית" ו"פושעת המלחמה". לדבריהם הסיוע האירופאי לישראל לא רק שאינו מסייע לתהליך השלום, אלא מנציח את הכיבוש הצבאי". זה, כמובן, אחראי ל"מיליטאריזם, לחינוך לגזענות ולחוסר הסובלנות בחברה הישראלית". (2) ואם הם הותירו מקום לספק, הם הדגישו בפני חבריהם הגרמנים כי "ישראל לא ראויה לפרסים עבור הכיבוש, ההפרדה הגזעית ופשעי המלחמה שלה". ויש להם רשימת דרישות: לאסור על מכירת נשק למדינה, לאסור על יבוא מוצרים מהשטחים, לתמוך בהעמדתם לדין של 'פושעי מלחמה', לאמץ את דו"ח גודלסטון וכמובן, כמובן, לעצור את שדרוג יחסיה הכלכליים של אירופה עם המדינה.

אם זה היה תלוי באותו קומץ אנטי ציוני מיליטנטי, ישראל צריכה לחזור לתקופת האבן. רק כך, על ידי עצם אי קיומה, היא תנפיק את הויתורים הדרושים לכינון שלום במזרח-התיכון. בעצם, כבר לא יהיה בכוחה להנפיק דבר, שכן היא תהפוך ליצור שאין יותר נשמה באפו ועל גלי החרבות שלו יחגגו בקמפוס התל-אביבי את ניצחונם.

לאלגזים תמיד יש חלום רטוב ובו הקהילה הבינלאומית תוריד את ישראל לברכיים. זוהי עבורם נוסחת הפלא שתסיים את כל המלחמות במרחב. האיום האיראני? שטויות. המצאה ישראלית (הרי ישראל עצמה היא המצאה על פי טענתו של שלמה זנד, ה"היסטוריון" בשמו נקב דרשוביץ'). לפני פחות משנתיים היה אלגזי בין יוזמיה של עצומה בה טענו הוא ומרעיו כי ישראל זוממת לתקוף את איראן. בין החותמים היו גם רחל גיורא וענת מטר (שלא לדבר על עדי אופיר, יואב פלד, ראובן קמינר, יהודה שנהב ואורן יפתחאל) שבזכות מידע טמיר ורענן ידעו לספר כי או טו טו עומד חיל האוויר לחסל את הכורים הגרעיניים של האייטוללות. (3)

בכלל, בשנים האחרונות פיתח אלגזי חיבה יתרה למשטרו של אחמנדינג'אד. עד כדי כך שהוא מצא לנכון להפגין על מדשאת רמת אביב (או שמא נאמר "רמת אביו", משום שהתנהגותו יוצרת את הרושם כי הקמפוס שייך לאביו או לאבי אביו) נגד הקמתו של מרכז מחקר חדש ללימודים איראנים ב-24 באפריל 2006. ומה רע במרכז שכזה? ובכן, המפגינים הביעו חשש שמא הוא ינוצל על ידי מקימיו "לצבוע את איראן כמדינה קיצונית, אנטישמית ופרו-טרוריסטית". לא רק זאת הם הביעו חשש נוסף כי פעולות המרכז "ינוצלו על ידי האימפריאליזם האמריקאי להצדקת תוקפנות אמריקאית נגד איראן". והיה עוד דבר שהטריד את מנוחתם: הנואם המרכזי בטקס ההשקה היה הרמטכ"ל ושר הביטחון שאול מופז אותו האשימו המפגינים בפשעי מלחמה. אלה אף נכנסו לאולם, הניפו שלטים הנושאים שמותיהם של פלסטינים הרוגים וניסו להפריע להרצאה. כמה מהם הוצאו בכוח על ידי אנשי בטחון. אכן, בין מופז לדרשוביץ עברו ארבע שנים, אולם הטקטיקה לא השתנתה: סתימת פיות, השמצות ושימוש באלימות. (4)

מי שהזהירו את העולם מפני התקפה נגד איראן, הם גם אלה שהזהירו אותו מפני גירושם של כל הפלסטינים בחסות המלחמה בעיראק ומן הסתם יחברו בשבוע הבא עצומה נוספת המזהירה מפני התקפה ישראלית על לבנון. הרי אלגזי עצמו טען כי המלחמה האחרונה במדינה זו לא הייתה פרי פעולת תגמול מיידית על הריגת וחטיפת חיילים בתוך שטח ישראל, "אלא התקפה שתוכננה מבעוד מועד" ולא רק זאת אלא שישראל קיבלה "אור ירוק" מבנות בריתה ארצות-הברית ובריטניה. מיותר לציין שיש לדעתם קו ישר הנמתח בין "כיבוש פלסטין" לבין ה"ההפצות על לבנון". באותה עצומה שהתפרסמה באתר האינטרנט של הבלשן הארכי אנטי ציוני נועם חומסקי (ושבין חותמיה תמצאו את עזמי בשארה) מתוארת ההפצצה בשוגג על כפר קאנה כ"פשע מלחמה", אך חמור יותר, החותמים מציינים לעצמם בסיפוק שההתקפה הישראלית על לבנון נכשלה שכן 87% מהלבנונים תומכים בהתקוממות ה"חיזבאללה". (5)

אלגזי עצמו היה אחד מדובריה של הפגנה נגד המלחמה שהתקיימה אז בתל אביב. דבריו באותו נאום מדברים בעד עצמם:"המלחמה הזאת נעשית על גבם של העניים ביותר, גם בישראל וגם בלבנון. מי שלא יכול לברוח משלם את המחיר הכבד ביותר...." (6). באירוע זה השליכו המפגינים על השוטרים ביצים, מקלות ושקיות אשפה. זו הייתה הפגנה אלימה במיוחד, אולם מארגניה לא טרחו להתנצל על גילוייה. למרבה האירוניה, אלגזי עצמו, כמה שנים אחר כך, מצא לנכון להתפתל כאשר במפגן אחר בו הופיע כנואם היו מבין הנוכחים כאלה שהניפו את דגלי ה"חיזבאללה" ותמונות של חסן נסראללה ועימאד מורינייה.

היה זה ממש לאחרונה, בים האחרון של חודש מרץ, כאשר הופיע בעצרת מחאה לציון "יום האדמה" של ערביי ישראל ביישוב סכנין. כאשר נשאל על כך בשוך הסערה הוא אמר להגנתו כי המדובר היה ב"שני רעולי פנים פרובוקאטורים". אולם מיד לאחר מכן הוסיף "או שני מסתערבים שניסו להבעיר את השטח". (7) כלומר, אנשי שב"כ שהושתלו בין המפגנים כדי להבאיש את ריח של הערבים ושלו עצמו. אולם מדוע היה צריך אלגזי להצטדק? הרי הוא הביע קורת רוח מן העובדה שמלחמת 2006 הסתיימה ב"כישלון" ישראלי שכן ה"חיזבאללה" יצא ממנה מנצח? מדוע לא נותר עקבי בעמדותיו ואפילו הניף את דגל הארגון בעצמו? האם צריך דמיון פרוע כדי לראות את אלגזי מצטרף לנורמן פינקלשטיין בנסיעתו האחרונה לביירות בה הם מחלים את פניו של נסראללה? ממש לא. להיפך, ניתר לחבר מראש את נאום התמיכה שלו במנהיג השיעי הנאור בו הוא עורך השוואה בין סבלם של השיעים הלבנונים לבין זה של ערביי ישראל וציבור העניים היהודי במדינה. לא בכדי הוא טען כי הטבח בכפר קאסם לא היה תאונה מבצעית, אלא "קצה הקרחון של מבצע צבאי מקיף לטרנספר של אוכלוסיית המשולש". על העובדה שטרנספר כזה לא התרחש מיותר להכביר מלים. (8)

* סרבנות? על גופתו המתה...

אלגזי הוא מעין הכלאה בין יהודה שנהב לבין ענת מטר. תערובת של קיצוניות פוליטית עיוורת ונטייה לערוך השואות בין מצבם של הערבים במזרח-התיכון לבין זה של הציבור המזרחי היהודי בישראל. העובדה שאביו של אלגזי (כתב עיתון "הארץ" לשעבר ופעיל קומוניסטי) הוא יליד מצרים (כשם שהוריו של שנהב ילידי עיראק, כך גם לגבי אבי שליים מאוקספורד) מעניקה להם בעיני עצמם את ההצדקה ליצור גזירה שווה מופרכת שכזאת. אקדמאים אלה, הרואים בעצמם "יהודים ערבים" סבורים כי קו ישר מחבר בין הכיבוש לבין הפערים החברתיים במדינה. כך הוא מתייחס לבעיה הבדווית. לטענתו, הבדווים איבדו לא פחות מ-94% מאדמותיהם (האשמה הזויה לחלוטין). הוא גם משווה בינם לבין האינדיאנים בארצות-הברית. "להם נתנו קזינו ואלכוהול ולבדווים נשאר רק עוני ופשע". (9)

אבל אלגזי הוא עדיין חיה מסוג שונה. את תהילתו הראשונית, לפני עלייתו המטאורית לראשות החוג להיסטוריה, הוא קנה לעצמו כסרבן צה"ל סדרתי. ב-1980, בזמן שרותו הסדיר, הוא סירב לשרת בשטחים ונידון לשנת מאסר אחת. מאז הוא השמיע קריאות רבות נגד שרות בשטחים ועודד סטודנטים ומרצים לעשות זאת. הוא יזם עצומות התומכות בסרבנים והיה בין ראשוני החותמים. (10). אולם שימו לב לדברים שכתב בשנה שעברה על תופעת הסרבנות. "את המורדים הייתי מוציא מהמערך הלוחם, שופט אותם בבית-דין צבאי על המרדה ומכניס אותם לשנתיים לכלא. זהו מסר ברור מאד. הייתי גם תובע את כל מי שמשלם למורדים כסף על סעיף המרדה...". לא רק זאת, הוא הוסיף: "המראות של חיילים בבקו"ם שעוד לא שרכו את נעלי הצבא ושכבר מצהירים שלא יפנו הם שיאה של מערכה בזויה של פגיעה בקודשי ישראל...". (11)

"קודשי ישראל"? הלו? למי מתכוון אלגזי? הייתכן ששינה את דעתו ביחס לתופעת הסרבנות לשרת? לא ולא. הוא מתכוון לאותם חיילים שהכריזו על חוסר נכונותם לפנות מתנחלים ביום פקודה. הנה לכם, הצביעות האופיינית בהתגלמותה בפעם המי יודע כמה. פרס לסרבני השרות בשטחים, שנתיים בכלא לסרבני פינויים של מתנחלים! חד וחלק.

אבל אין זה סוף פסוק. ביום הסטודנט שהתקיים בתל-אביב ב-2009 הוא תיאר את הציונות כצורה של קולוניאליזם ותקף כל ניסיון ישראלי להגן על אזרחיה מפני הטרור הערבי. (12). כמה שנים קודם לכן, בעיצומה של אינתיפאדת הטרור, הוא גינה את פעולת "חומת מגן" בג'נין כתגובה על הטבח בליל הסדר בבית המלון "פארק" בנתניה. הוא טען שהמדובר ב"הרס ומוות שנועדו להבטיח ביטחון אשלייתי". (13). הוא תמך בשחרורה של משתפת הפעולה טלי פחימה 14)), האשים את ישראל בעינויי עצורים ואסירים (15) והיה בין אלה שהוקיעו את ישראל על "דיכוי" החופש האקדמי בשטחים.(16). במרץ 2009, בקמפוס הבית שלו, הוא נטל חלק בקונגרס המפלגה הקומוניסטית הישראלית שנערך במסווה של "כנס אקדמי" ומומן על ידי הקרן הגרמנית השמאלנית ע"ש רוזה לוקסמבורג. באותו מעמד חנכה תמר גוז'נסקי, הח"כית לשעבר, את המכללה הקומוניסטית הישראלית והאוניברסיטה נראתה כמו ה"כיכר האדומה" בימיה הטובים. (17).

זהו גדי אלגזי על קצה המזלג. אבל אל תתפלאו אם הוא וחבריו יטענו כי המדובר בדוגמא נוספת של צייד מכשפות. אל תתפלצו אם בעוד כמה שנים הוא יוכרז כחתן פרס ישראל להיסטוריה ולא יסרב לקבל אותו ביום העצמאות מנשיא המדינה...

=========================
1. www.alternativenews.co.il. 7 May, 2010.
2. www. jungewelt. De.
3. Haaretz, Israecampus, 5 August 2008.
4. www.ynet.co.il. 24 Aril, 2006.
5. www.chomsky.info/letters. 8 August 2006.
6. www.ynet.co.il. 5 August 2006.
7. www.ynet.co.il 31 March, 2010.. Ma'ariv. 2 April, 1010.
8.www.defeatist-diary.com
9. Maariv, 2 April, 1010.
10. www.seruv.org.il
11. www.lamalipolitica.com
12."Stanilism Day at Tel Aviv University", the Jewish Press, 26 March, 2009.
13. Published in Arabic by the Palestinian publication "Problems in Israel's Society", Ramallah, May 2002.
14. www.kibush.co.il 28 September 2007.
15. Le Monde Diplomatique, August 2006.
16. "Academic Freedom to Whom?" Haaretz, 18 August 2008.
17. www.isracampus.org, March, 2009.

========================================

Op-Ed articles appearing on IsraCampus.Org.il are those of the writer and do not necessarily represent the opinion of IsraCampus.Org.il