IsraCampus.Org.il

הסערה האחרונה אותה חולל ניב גורדון עם הקריאה להחרים את ישראל, השכיחה לרגע את דברי הבלע הקיצונים אותם השמיע נגד המדינה ראש חוג אחר. המדובר במרצה לא כל כך ידוע עד כה, ראש החוג למזרח אסיה בירושלים, שבשנאתו למתנחלים חשף כמה עצבים רופפים במשנתו הפוליטית. הוא ממתין ליום בו תחוסל ההתיישבות ביהודה ובשומרון, הוא סבור כי כל חייל המשרת בשטחים הוא פושע גמור, הוא מתגעגע למולדתו בברית-המועצות לשעבר והוא בעל עבר סטודנטיאלי של חוליגאן...... קבלו את פרופ' יורי פינס, מרצה להיסטוריה סינית אימפריאלית וחבר במפלגה הקומוניסטית. ושלא תעזו לומר לידו מלה רעה אחת נגד סין הקומוניסטי.

מאת שאול בן יוסף
16/9/09

הכל התחיל כאשר יורי פינס קיבל דואר אלקטרוני בו התבקש לצרף את שמו לעצומה הקוראת לבית-המשפט בישראל שלא להתיר את הריסת ביתו של רס"ן רועי קליין, גיבור מלחמת לבנון האחרונה. קליין השליך את עצמו על רימון יד שכוון אל עבר כמה מפיקודיו ובכך הציל את חייהם. על כך הוא קיבל את עיטור העוז.

שלוש שנים אחר המלחמה ההיא עלה שמו שוב לכותרות. אלמנתו ושני ילדיו נדרשו לפנות את ביתם אותו בנו בהתנחלות עלי. בית זה, ותריסר בתים נוספים, הוגדרו כ"בלתי חוקיים" על ידי בית-המשפט העליון והיו מיועדים להריסה. ההחלטה עוררה תגובות קשות גם בקרב ציבורים שאינם נמנים על המתנחלים. קבוצות מחאה החלו להפיץ ברשת עצומות שביקשו להעביר את רוע הגזירה. גם סטודנטים נטלו את היוזמה לידיהם וכמה מהם שיגרו את העצומה אל כתובתם האלקטרונית של מרצים באוניברסיטה העברית.

המייל הזה הוציא את פינס מדעתו ודומה כי הוא שיחרר מבקבוקו את כל השדים האפשריים. "אני מקווה שלא רק ביתו ייהרס, אלא גם ההתנחלות כולה!," כך הגיב בזעם ואף הוסיף: "ושהמתנחבלים ילכו לכל הרוחות!" אחד הסטודנטים של המרצה נדהם מעוצמת השנאה שנדפה מפינס, למרות שהכיר במקצת את השקפותיו. בתגובתו הוא קלע לדעת רבים: "הוא זכאי לעמדותיו ויכול היה למחוק את המיילת" הוא אמר, "אבל היינו בהלם מהתגובה של אקדמאי שמשכורתו משולמת על ידי מוסד ציבורי." פינס עצמו לא התרגש מההמולה סביבו. כאשר התבקש להגיב, הוא אמר ל"מעריב" שאכן זוהי עמדתו. "השבתי לא כמרצה, אלא כאדם פרטי המחזיק בדעה פוליטית. אני מצדד בחיסול מוחלט של מפעל ההתנחלויות ובחזרה לקו הירוק. נוער הגבעות הוא האוייב שלי."

האירוע הזה מיקד את הזרקור על פינס ופשפוש קצר בעברו חושף אדם שלא הצליח להיפרד משטיפת המוח הבולשביקית לה היה נתון בברית-המועצות, המולדת ממנה עלה ארצה. על פי הודאותיו שלו, כבר בגיל 15, כאשר כפות רגליו דרכו על אדמת ישראל בפעם הראשונה, הוא הבין בדיעבד שהתעמולה הסובייטית נגד ישראל התבססה על עובדות ומציאות. "התעמולה הזאת לא התבססה ברובה על שקרים. היה לה רקע מוצק," הוא אמר בשעתו בראיון שהופיע באתר "G21." להיפך, מי שניסו לשטוף את מוחו בכזבים היו דווקא הישראלים."

במלים אחרות, ההשמצות הסובייטיות הזכורות לשמצה נגד מדינת ישראל הן אלו ההופכות אצלו לאמת צרופה ההולכת לפניה, בעוד המשנה הציונית שהביאה את הוריו ארצה התגלתה כקופסה מלאה בשקרים. קחו למשל את יחסה של ישראל לאוכלוסייה הפלסטינית. פינס סבור כי ה"תעמולה הרשמית" (האם יש דבר כזה בישראל? או שהוא מקונן במוחו הקודח של המרואיין השבוי בים הקלישאות של המציאות הבולשביקית ממנה הוא בה?) מציגה את ערביי השטחים כאומה פרימיטיבית שאינה מסוגלת לייצר שום דבר מלבד מחבלים מוגי לב. כדאי אפילו לצטט: "אפילו נגעלתי ונדהמתי מהאמונה שהיהודים, בהיותם 'העם הנבחר', מחזיקים בזכויות יהודיות נצחיות, ובצורך של כל היהודים להתאסף בפלסטיין." פינס מסתתר מאחורי סיסמאות נבובות, אבל ביסודן של דברים הוא שולל את עצם זכותו של העם היהודי למשש את חזון אחרית הימים של קיבוץ הגלויות, מה גם שהגשמת חזון זה אמורה להתרחש במדינה שאינה שייכת לו, היינו פלסטין.

לעתים תוהה הקורא התמים מדוע טיפוס המתנגד לעצם הווייתה של המדינה בה הוא חי, ממשיך לאחוז בה כבקרנות המזבח. דומה שפינס מטיח כל בוקר את ראשו בקיר על כך שהובא לישראל בעודו נער, וכל ישותו מביעה ערגה לארץ מולדתו (ולחיקויה בסין). התיעוב אותו חש כלפי ישראל יכול לגמד אפילו את קריאתו של ניב גורדון להטיל חרם על המדינה. פינס הזוי. השתלחויותיו הן על גבול חוסר השפיות. הוא עומד על המקפצה של הברכה ומטיל מימיו על כל דבר הנקרה על דרכו. השנאה, אכן, מעבירה אותו על דעתו. כאשר הגיעה שעתו להתגייס הוא החליט שלא לשרת בשטחים. אולם גם אם תצליחו להבין ללבו, שימו לב לטיעוניו. "חייל צרפתי באלג'יריה, חייל אמריקאי בויאטנם, חייל ישראלי בגדה המערבית וברצועת עזה, יכולים לטעון שהם משרתים את ארצם. אבל למעשה הם פושעים המשרתים מטרות פשע." מעניין שהאיש לא טרח להזכיר את הצבא הסובייטי בהונגריה בשנות החמישים, בצ'כיה בשנות השישים, או באפגניסטן בשנות השבעים. מאליו מובן מדוע לא הזכיר את הצבא הרוסי בצ'צ'ניה בשני העשורים האחרונים. הצבא הסיני בכיכר טיינאמן או בטיבט? לזה עוד נגיע. ההשוואה מדברת לא רק בעד עצמה, אלא מעידה על עורכה. "לעולם לא אצטרף לכוחות היורים על מפגינים ולעולם לא אבצע פעולות מלוכלכות כמו שרות במחסומי דרכים המיועדים למנוע מפלסטינים לנוע על אדמתם...."

כאשר היה בשרות סדיר צבר פינס שישה חודשים בבתי כלא צבאיים וכחייל מילואים בילה פעמיים במעצר. הוא גם סירב לקחת חלק ב"מלחמת לבנון הראשונה." הוא מתגאה עד היום בכך שקרא לצה"ל להשיבו מאחורי סורג ובריח לתקופות יותר ארוכות כגימיק של יחסי ציבור, אולם הצבא בחר שלא "להתפתות" להצעה. הוא נשלח לשרת בנגב ולבסוף זכה בפטור הנכסף. מאז הוא לא החמיץ הזדמנות לעודד עמיתים ותלמידים ללכת בעקבותיו. כך היה כאשר צירף את חתימתו לזו של 287 אקדמאים שהיו שותפים לעצומה בה הביעו "הערצה ותמיכה" באותם המרצים והסטודנטים שסירבו לשרת בשטחים.

מעניין שפינס מתרברב גם בעובדה שבהיותו סטודנט, במקום בו הוא עתה מלמד, היה מעורב ב"פעילות מחאה אלימה," שכללה בין היתר "התנפלות על אנשי ביטחון" בשטח הקמפוס. חוליגאן היא אולי המלה המתבקשת. הרי בכינוי זה תוארו היהודים שביקשו לעלות ארצה בעידן הקומוניסטי. זהו העידן אליו הוא מתגעגע בכל נימי נפשו כעדותו ומשום כך הוא הצטרף למפלגה הקומוניטסית הישראלית אותה הוא מגדיר כ"ארגון האנטי לאומני היחיד במדינה." אין להתפלא, אפוא, שפינס הביע תמיכה בח"כ לשעבר, עזמי בשארה, בעקבות נאום ה'חיזבאללה' שנשא ב-2001 בדמשק. מאז הפך בשארה למרגל ועבריין נמלט, אבל יש להניח כי נסיבות בריחתו מהארץ לא קעקעו את האמונה של פינס בו. אגב, גם ניב גורדון הוא תומך נלהב בבשארה.

העולם, על פי פינס, מחולק לצדיקים ולרשעים גמורים. את העובדה שישראל וארצות-הברית שייכות לכוחות האופל הבנו לא מכבר. הבנו גם איפה נמצאת מדינת המוצא של המרצה – ברית-המועצות של סטאלין ורוסיה של פוטין. אבל פינס לא יסתיר את דעותיו על ה"דרלינג" שלו והמדינה ממנה עשה קריירה אקדמאית – סין.

אמרו מילה רעה על סין ותהיו בטוחים שלא תימלטו מזעמו. כל מי שמאשים את הסינים בהפרת זכויות אדם הוא גזען לטעמו. מדוע? משום שעבור המקטרגים "סין שונה, צהובה, מאיימת ומעל הכל מצליחה." (וחס מלהזכיר שהיא מצליחה בזכות אימוצה ההולך של הקפיטליזם!) המבקרים אותה הם בסך הכל "גזענים ציניים" ו"בורים" המפיצים "חצאי אמיתות" ו"קלישאות לא מוסברות." אולי עכשיו ניתן לגחך, במקום לרגוז. יורי שלנו אפילו נוזף באלה המאשימים את סין בסיוע לפעולות הג'ינוסייד של השלטון הסודני בחבל דארפור. הנבלים האמיתיים הם הישראלים בשטחים והאמריקאים בעיראק. פינס אף טרח לפרסם מאמר ב"הארץ" ערב המשחקים האולימפים בסין ובו האשים את המערב בקנאה לעם הסיני.

נימוקיו של המרצה מירושלים מעלים את השאלה כיצד הוא מגיע לתפקיד ראש חוג באוניברסיטה שפעם הייתה כה נחשבת. "האמריקאים הם לבנים," הוא כותב, "ולכן רואים עצמם זכאים לדבר בשמה של דמוקרטיה והחמלה הנוצרית. הסינים הם שונים ולכן נחשבים (בעיניהם) לאשמים....." ההסבר ה"מעמיק" הזה יכול לגלגל רבים מתלמידיו מצחוק ותמהני כמה מהם פוערים את פיהם בצחוק בשעת הרצאותיו, כאשר הוא מגן על כור מחצבתו החדש. פינס לא רואה פסול במעשיה של סין בטיבט ודוחה האשמות על רדיפת ארגון "פאלום גונג" שאלפים רבים מחבריו הוצאו להורג או הושלכו לכלא. דבריו ה"מלומדים" של ה"מומחה" הכעיסו את חברי הקבוצה האחרונה בארץ שהגיבו בחריפות על דברים שייחס להם.

כך הגיבו רבים מהסטודנטים בירושלים שנחרדו מדבריו על ביתו של רס"ן רועי קליין. קבוצת דיון אחת מנהלת תכתובת תחת הכותרת "נאבקים במרצה המנוול" ואנשיה מבקשים מהמזדהים לכתוב לו (pinesy@mscc.huji.ac.il), לבקר אותו בחדרו (6145 בפקולטה למדעי הרוח), או להתקשר אל ביתו או משרדו (5882853). ניתן גם לפגוש אותו בטיולים לסין שאותם מארגנת ה"חברה הגיאוגרפית" או אפילו בסדרת הרצאות של "מוזיאון הארץ" בתל-אביב.

כדאי, כדאי להשתתף. לאיש יש גם חוש הומור. כאשר נשאל בחורף האחרון ע"י YNET על הדרך בה חוגגים הסינים את השנה החדשה, הלא היא שנת העכברוש, הוא השיב: "בדרך בה לא ניתן לציין את השנה החדשה בישראל – עם הרבה זיקוקי דינור, נפצים וקפצונים, בעוצמה של הפצצה ממוצעת על ביירות...." אם הייתי לבנוני, בודאי שהייתי דורש התנצלות, אבל אולי הוא, בעצם, פטריוט בנימי נפשו? הוא אמנם סבור כי גורלה של ישראל יהיה להיפרד מהציונות, לפרק בסופו של דבר את ההתנחלויות ולהינתק מכלכלת העולם. (דהיינו להתנהג הפוך מסין?) אבל כל זה, כמובן, יהיה למען ה"אינטרסים ארוכי הטווח של המדינה."

נשמע מוכר? גם ד"ר גורדון מבקש לחנוק את ישראל כדי להצילה... עוד כמה "פטריוטים" כאלה ואבדנו.

========================================

Op-Ed articles appearing on IsraCampus.Org.il are those of the writer and do not necessarily represent the opinion of IsraCampus.Org.il