IsraCampus.Org.il

ההבטחה של בנימין נתניהו, כי "ממשלה בראשות הליכוד תשמור על רמת הגולן כנכס אסטרטגי לביטחון המדינה", מעידה על עקביות. כבר לפני כ-15 שנה הבהיר נתניהו, כי נוכחות צה"ל ברמת הגולן היא "הפקק" המונע מהשריון הסורי לפרוץ לעבר ישראל, ונראה כי מאז לא שינה את עמדותיו.

אמנם מאז ההתבטאות ההיא הצליח הצבא הסורי לעטות שכבה נוספת של חלודה על אמצעי הלחימה שלו, וצה"ל, במיוחד חיל האוויר, הרחיב עוד יותר את הפער האיכותי מול היריב הסורי, ושלושה ראשי ממשלה נוספים (אחד מהם נתניהו עצמו) הבהירו מאז לסורים, כי יהיו מוכנים לסגת מכל הרמה או מרובה בתמורה לשלום - אך נתניהו עדיין בשלו.

אפשר להניח, שלא רק שיקולים אסטרטגיים אלא גם שיקולים פוליטיים הניעו את נתניהו לומר את שאמר. ואכן הסקרים מראים, כי רוב הציבור (כולל כמובן האלקטורט של מפלגת הליכוד) אינו תומך בנסיגה מהגולן. עם זאת, הואיל ועל פי הסקרים נתניהו הוא המועמד הסביר ביותר להרכיב את הממשלה הבאה - ראוי לבחון עד כמה רמת הגולן היא אכן "נכס אסטרטגי לביטחון המדינה" ובאיזו מידה הוויתור עליה בתמורה לפירוז כל השטח שבין דמשק לגבול עם ישראל הוא חלופה נאותה.

במצב כיום, עיקר צבא סוריה יושב בין רמת הגולן לאזור דמשק, וכל רמת הגולן נמצאת בטווח של מאות קני ארטילריה סוריים. המשמעות הנגזרת מכך ברורה: פרט להרתעה (שעד כה היתה אכן אפקטיווית בגבול ישראל-סוריה, אך פחות מול בעלי בריתה של סוריה בלבנון וברצועת עזה), אין לישראל אמצעי למנוע מכת אש כבדה על היישובים ועל בסיסי צה"ל ברמה.

הואיל והאפקטיוויות של ההרתעה היא מוגבלת (כפי שהוכח במלחמת יום הכיפורים) יש אפשרות שהסורים יחליטו לתקוף. התגובה של ישראל תהיה בוודאי קשה וכואבת, וסביר להניח שצה"ל ייצא לא רק למתקפה יבשתית כוללת לכיוון דמשק, אלא גם יפגע קשה בתשתית הסורית. הסורים ישלמו מחיר כואב, אבל גם ישראל תשלם מחיר כבד, הן בהרס היישובים ברמה, הן בנפגעים בקרב חיילי צה"ל, והן כנראה בפגיעת טילי קרקע-קרקע סוריים בעומק ישראל.

הניצחון, סביר להניח, יהיה שלנו, אבל המחיר יהיה כבד. וגם אחריו ימשיכו הסורים לתבוע את החזרת הגולן לידיהם.

החלופה לנוכחות הצבאית והאזרחית ברמת הגולן היא הורדת היישובים, נסיגת צה"ל אל ממערב לירדן והחזרת השטח לסוריה. על פי ההבנות שכבר הושגו עם הסורים בסבבי שיחות קודמות, השטח שבין דמשק לגבול ישראל יפורז מכוחות צבא, על פי המודל של סיני בהסכם השלום עם מצרים.

במצב זה, שום מטרה ישראלית לא תהיה בטווח ארטילריה סורית. חשוב מכך, כל ניסיון של סוריה לתקוף את ישראל במתקפה יבשתית ייתקל בעליונות הטכנולוגית המוחצת של צה"ל. אם ישכיל צה"ל שלא לשגר כוחות קרקעיים לקרב, אלא יחסל את הצבא הסורי ב"נשק מנגד" שבו הוא מצויד היטב, לא יתקיים כלל קרב יבשה והאבידות הישראליות יהיו מעטות. שכן בניגוד למה שקרה במלחמת לבנון השנייה - שבה עיקר הבעיה היה איתור משגרי הקטיושות של חיזבאללה - בעימות מול טנקים, נגמ"שים ושיירות לוגיסטיקה של הצבא הסורי יהיה קל לאתר את המטרות בשעה שינועו לכיוון הגבול הישראלי, ולאחר שיאותרו יהיו סיכויי השמדתן כמעט ודאיים. בתנאים דומים הושמד הצבא העיראקי במבצע "חופש לעיראק" ב- 2003, ואילו לכוחות הקואליציה היו אז כמאה הרוגים, מספר קטן יחסית.

בנוסף לצמצום יכולת הפעולה הקונוונציונלית של סוריה יש במישור הביטחוני בונוסים נוספים: הורדת המוטיווציה של סוריה לפעול נגד ישראל, בידוד של איראן, החלשת הציר הרדיקלי האזורי בדגש על חיזבאללה, והוצאת מפקדות חמאס מדמשק.

אמנם יש גם מחיר. יש יישובים מבוססים שיידרשו להתפנות, יקבים מצוינים שנצטרך להיפרד מהם, נופים יפים שכדי לראותם שוב יהיה עלינו לעבור את הגבול. אבל סביר להניח, שגם נתניהו יסכים כי ויתורים כאלה נוגעים פחות לביטחון המדינה.

ואם כך, ראוי שיסביר לציבור בצורה מפורטת יותר, למה הוא מתכוון כשהוא מבטיח (או מאיים), ש"ממשלה בראשות הליכוד תשמור על רמת הגולן כנכס אסטרטגי לביטחון המדינה".

הכותב הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה