|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת העברית - אלי פודה (חוג ללימודי האיסלם והמזה"ת) מחבר שאיפות לאומיות ל"נראטיב הערבי" עבור המהגרים הערבים שפלשו למנדט הבריטי עד 1948http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1103338.html לא בבית ספרם
אלי
פודה וחנה שמש כמה ימים לאחר שוועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת חוק הנכבה המתוקן החליט שר החינוך, גדעון סער, להוציא את המושג מתוכנית הלימודים במגזר הערבי. השר הבהיר, כי אין סיבה שבתוכנית לימודים רשמית של המדינה תוצג הקמת המדינה כשואה או כאסון וכי לימוד הנושא בצורתו הנוכחית יחזק תהליכי דה-לגיטימציה של המדינה היהודית. החלטת סער תהפוך על פיה את התהליך הזהיר שבו החל משרד החינוך בניסיון לאפשר שילוב מידתי של העמדה הערבית והפלסטינית על הסכסוך בספרי הלימוד הערביים. את הסערה עורר ספר גיאוגרפיה לכיתות ג', "לחיות יחד בישראל", שאושר להוראה בתשס"ח במהדורה עברית וערבית. בגרסה הערבית שלו נכתב: "המלחמה נסתיימה בניצחון היהודים ונחתמו הסכמי שביתת נשק בין מדינת ישראל לשכנותיה. הערבים מכנים את המלחמה נכבה, כלומר מלחמת אסון ואובדן, ואילו היהודים מכנים אותה מלחמת העצמאות". המלים "מלחמת אסון ואובדן" נעדרו מהגרסה העברית. תוכנית הלימודים שעל פיה נכתב הספר ביקשה להציג תמונה מאוזנת, המאפשרת גם לילד הערבי לקרוא את הסיפור שלו. הצגת שני הנרטיווים נועדה לעורר דיון בבתי הספר על הצורך להכיר את האחר. בדיקת ספרי ההיסטוריה שמהם למדו התלמידים הערבים מאז 1948 מגלה אימוץ של שיח ציוני מובהק, בכל הנוגע למלחמת 1948 ולסכסוך. הסיפור הערבי-הפלסטיני נעדר מספרי הלימוד וברוב המקרים הפלסטינים אף חסרים שייכות לאומית. רק בשנות ה-90 החלו ספרי הלימוד בערבית לכנות את "מלחמת העצמאות" בביטוי הנייטרלי "מלחמת 1948".
|