|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
אוניברסיטת תל אביבאוניברסיטת תל אביב - אייל גרוס (חוג למשפטים) תומך בטענות שמדמות מדינת ישראל ל"אפרטהייד"דיני הכיבוש לא צופים ואף אוסרים מצב כז של יישוב האוכלוסיה של המדינה הכובשת, וברור שברגע שיישבו יהיה יחס שונה כלפיהם וכו'. זה המצב שיוצר מצב דומה לאפרטהייד - בהחלט עם הבדלים חשובים. ... האפרטהייד אופייין דווקא בכך שחלק מהשטחים שקודם היו חלק מדרא"פ הוכרזו כטריטוריות עצמאיות כביכול, ומתושביהם נשללה האזרחות הדרא"פ. ... אני סובר שיש סממנים המזכירים את שני המשטרים האלו, אבל בעיקר חשוב לי להדגיש שהפרו את עקרונת היסוד של דיני הכיבוש.
Subject: Re: [Social Science- IL]:
הגדרת המונח אפרטהייד בחוק הבינלאומי הלל לגבי השטחים כמובן שהנקודה אינה רק אי הסדרת המצב, אלא גם ההתנחלויות שהזכרת אותן וכו' - דיני הכיבוש לא צופים ואף אוסרים מצב כז של יישוב האוכלוסיה של המדינה הכובשת, וברור שברגע שיישבו יהיה יחס שונה כלפיהם וכו'. זה המצב שיוצר מצב דומה לאפרטהייד - בהחלט עם הבדלים חשובים. אבל צריך לזכור שבדרא"פ, בתהליך שונה, האפרטהייד אופייין דווקא בכך שחלק מהשטחים שקודם היו חלק מדרא"פ הוכרזו כטריטוריות עצמאיות כביכול, ומתושביהם נשללה האזרחות הדרא"פ. כך שבניגוד שיש הנוטים לחשוב האפרטהייד כן כלל מצב בו אנשים נחשבו כל-אזרחים של דרא"פ מבחינתה, ולכן אפשר לטעון שהתוצאה דווקא אחרי ההסכמים עם אש"פ (ולא עם הרש"פ) יצרה מצב דומה למצב שדרא"פ הגיעה אליו בדרך שונה. אני בעד מאוד להזהר כי בכל מצב היסטורי יש דומה ויש שונה, ובעיני במצב בשטחים יש דומה לאפרטהייד ויש שונה. לגבי ההגדרה החוקית המדויקת של אפרטהייד או של קולוניאליזים ותחולתם ארשה לעצמי להשאיר זאת למחקר נוסף שטרם ביצעתי בעצמי אם כי היה מחקר כזה שנערך לאחרונה בדראפ. אני סובר שיש סממנים המזכירים את שני המשטרים האלו, אבל בעיקר חשוב לי להדגיש שהפרו את עקרונת היסוד של דיני הכיבוש. לומר שבגלל שזה כיבוש זה לא אפרטהייד כפי שגדי אמר זה כאילו לומר שאם שכרתי דירה וגנבתי אותה או חלקים ממנה או חפצים בה תוך כדי, אז בגלל שזה שכירות זה לא גניבה... טוב אולי לא יצא לי נמשל הכי מוצלח אבל הבנת את הכוונה בהתנגדותי לקונפסטואליזים קיצוני. הלל אני בהחלט יכול להביא לך דוגמאות לאנשים שנפגעו או עוכבו בקידום בגלל דעות ביקורתיות מאוד על הכיבוש הישראלי. או אף לא קיבלו קביעות. למרבה הצער המחשבה שלך שעמדות מאוד ביקורתיות לא משפיעות בקידום וכו' אינה נכונה. הקריאה לחרם להבדיל מהניתוח המשפטי או המדיני היא קריאה פרוגרמטית שבהחלט יש בה משום נקיטת עמדה פוליטית על מה צריך לעשות, אם כי בהחלט אדם כחוקר מדע המדינה יכול לומר שבניתוח שלו חרם הוא מוצדק או יעיל במקרים כאלו - בפילוסופיה פוליטית וכו' אפשר לדבר על הצדקת החרם, ביחסים בינ"ל וכו' על מידת האפקטיביות שלו. כך שיש כאן סוג של אמירות שיכולות להיות גם בכובע כחוקר וגם בכובע כאזרח. אני מעדיף כאמור את הגישה שנקט נשיא אוניברסיטת תל-אביב לגבי תלמיד באוניברסיטה שהוא ממנהיגי החרם. נכון שיש הבדל בין תלמיד לחבר סגל ובפרט חבר סגל בעל תפקיד. למרות זאת הדרך העדיפה בעיני היא שהאוניברסיטה תסתייג מחרם- בהחלט לגיטמי כשמדובר בחרם האקדמי, אך לא תתערב במרצה שתומך בו. בין היתר בגלל שהעמדה סביב חרם יכולה גם להיות מעוגנת בתפיסה האקדמית של האדם כפי שהסברתי לעיל. אני מסכים, ולא מתכחש לכך שיכולים להיות מצבים בעייתים: נשיא האוניברסיטה שקורא לחרם על האוניברסיטה זו בעיה מאוד קשה כי יש ניגוד בתפקידו. אם אני מבין את עמדתך הלל היא נוגעת רק לבעלי תפקידים אבל גם שם הייתי מצמצם זאת מאוד לדרגים בהם זה מאוד רלבנטי. אייל
2009/8/30 Hillel Sommer <sommer@idc.ac.il> אסתכן במעשה חמור של לא להיות קיצוני לכאן או לכאן (למרות שזה לא מקובל בויכוחים כאן). אני חושב שלגישה של ישראל ביהודה ושומרון יש מאפיינים בעייתיים ביותר מבחינת זכויות אדם. הדבר העיקרי המייחד את הבעייתיות הוא העובדה שעל פני למעלה מ-40 שנה ישראל אינה מסדירה את "התפיסה הלוחמתית" ממנה יצאנו לדרך ואשר יכלה להצדיק (כמקובל במשפט הבינלאומי) את היחס השונה לתושבי השטח הכבוש. בעשורים האחרונים, כיבוש במסגרת של מלחמה מסתיים או בנסיגה במסגרת הסדר או בלעדיו, או לעיתים בסיפוח (בהסדר או בלעדיו). השיטה של החזקה על פני עשרות שנים בלי להסדיר את המצב, ותוך הסתמכות על היותו "כיבוש" - בעייתית. אבל אני לא בטוח שמפה הייתי הולך ל"אפרטהייד" דווקא. קולוניאליזם שנזכר אצל אייל יותר מתאים. אפרטהייד,. בגרסתו הקלאסית (כפי שנצרבה בתודעה העולמית בדרא"פ), הוא מצב שבו מדינה ריבונית מייצרת בשטחה שלה אפרטהייד. אני חושב שלגיטימי לטעון שאם המצב בשטחים הוא מצב קבוע ומספר המתנחלים עולה, נוצר שם סוג של אפרטהייד דה-פאקטו. אני לא בטוח שאני מסכים לגמרי עם הטענה, ממכלול סיבות שבראשן הסדרי הביניים עם הרש"פ, אבל היא בוודאי לגיטימית. אלא שכמו שאייל הזכיר בצדק, לא על זה הוויכוח. מצד שני, אייל, בניגוד למה שכתבת, הויכוח אינו "על העובדה שמרצה רשאי לחשוב כך או כך ולהגיד כך או כך." הרי ניב גורדון אומר וחושב את זה, במחקריו ובספריו ובשיעוריו, והוא מונה לראש המחלקה באוניברסיטת בן גוריון. גם אחרים - כולל פרופ' אייל גרוס - כותבים וטוענים דברים דומים או משיקים, ולא ראיתי שנפגעו בקידומם עקב כך (ואני אפילו סבור שיש דברים בגו בטענתו של אמנון רובינשטיין שלפעמים זה ההיפך). הויכוח, אייל, היה אם מרצה שטוען כך רשאי לקרוא לחרם על מדינתו ובכלל זה על המוסד האקדמי המעסיק אותו. הקריאה האקטיביסטית הזו אינה נחוצה כחלק מהחופש האקדמי. היא צבועה בגוון פוליטי, שהוא כמובן לגיטימי לחלוטין, אבל כך גם לגיטימית התנערותה של האוניברסיטה ממנו. אני רוצה בהזדמנות זו לנקוט עמדת ביניים גם לגבי מה שמותר ואסור לאוניברסיטה לעשות. לדעתי - שנסמכת על עיקרי הניתוח שכתב אמנון רייכמן אבל מגיעה למסקנות מעט שונות, מותר לאוניברסיטה כמוסד להסתייג מהקריאה לחרם (היא אינה צריכה להביע דעה על הטיעון האקדמי של גורדון לאפרטהייד), ומותר לה אף לקרוא לו לשקול התפטרות מתפקידו. האוניברסיטה אינה צריכה, לדעתי, לנקוט הליכים משמעתיים נגד גורדון בשל המאמר על בסיס סעיפי סל כמו "התנהגות שאינה הולמת", ואינה צריכה ליזום הליך אקדמי להעברתו מתפקידו. לעומת זאת, אני סבור שמותר לאוניברסיטה להנהיג מדיניות שבה נושאי משרה בה יהיו מנועים מלקרוא לחרם על האוניברסיטה שלהם או הכולל את האוניברסיטה שלהם, ומשהונהגה מדיניות כזו, אם גורדון יבחר לעבור עליה, ניתן יהיה להעמידו לדין משמעתי. אני רוצה להדגיש שאני לא סבור שמותר להגביל באופן זה את חרות המחקר וההוראה בשאלה אם יש או אין אפרטהייד ואף בדיון אקדמי בדרכים יעילות לסיומו. אבל מותר להגביל את הפעילות הציבורית בדרכים שיש בהן סכנה לפגיעה במוסד המעסיק. לבסוף, אמיר פז-פוקס מעלה שוב את פרשת פנינה ברוך בטענה שלגיטימי היה לבקר את מינויה בגלל שהוא הסתמך על דעותיה. אמיר, אני חושב שאתה טועה בקונספציה. בכל הפקולטאות נהוג להעסיק עורכי דין בכירים כמורים מן החוץ. אל"מ פנינה ברוך עומדת בפרמטר הזה. היא עורכת דין בכירה. כשמזמינים את רם כספי או את דובי ויסגלס להרצות קורס על בסיס נסיונם, איש אינו "מרים מסך" על ייעוצים שנתנו ללקוחותיהם. מעמדם הבכיר הוא המכתיב את הזמנתם ללמד. בפקולטה מלמדים לא מעט מורים, פנים וחוץ, בעלי דעות הפוכות (אביגדור פלדמן כבר אמרתי?) ולכן הזמנתה אינה "מבוססת על חוות הדעת שנתנה" אלא על מעמדה הבכיר בתחום.
בתאריך 28 אוגוסט 2009 15:18, מאת Aeyal Gross <agross@post.tau.ac.il>: גדי זה לא פלפול. זה הסתכלות למציאות בעיניים. וזה סרוב לקונספטואליזם משפטי מהסוג הגרוע ביותר. ברור שהתפיסה של תפיסה לוחמתית עדיין רלבנטית לשטחים, אבל ברור גם שישראל מפרה את עקרונות היסוד של התפיסה הזו בצורה דרסטית כפי שכבר הסברתי במייל הקודם. אגב, מרתק שכשזה נוגע לדברים כמו איסור ההתנחלויות ישראל דווקא מפקפקת בשאלה האם המשפט הבינלאומי של תפיסה לוחמתית/כיבוש חל ומוצאת כל מיני הסברים מעוותים לה לא, אבל כשזה מגיע לדברים כמו סמכות המפקד הצבאי בשטח כבוש לתפוס קרקע לצרכי בטחון או לתחום מגורים מכוח סעיף 78 לאמנת זנבה ישראל מנפנפת בדיני הכיבוש ואמנת זנבה כמקנים לה סמכות. אז אם אתה לא רואה את הצביעות והשימוש הכפול בדיני הכיבוש על פי הנוחות תפקח את עיניך. אבל באמת שאני חושב שהדיון הזה מיצה את עצמו כנראה. אם מאות אלפי מתנחלים בשטחים שישראל יישבה וממשיכה ליישב בשטחים עדיין לא משכנעים אותך, רק בגלל שהיה אוסלו וההתנתקות, ולא שמת לב לכך שמספר המתנחלים הוכפל בשנות אוסלו וממשיך לגדול כל השנים והנישול של פלסטינים ממשיך ולא נפסק - אז אם כל זה לא שכנע אותך שהמצב בשטחים דומה לקולוניאלזים או אפרטהייד אז כנראה שהדיון הזה לא ילך לשום מקום. אגב על אף שאנו חלוקים על נושאים שונים כמו החרם, הרי שכמו ניב גורדון גם אני תומך בשתי מדינות. מכל מיני סיבות. אתה יכול להשליך עליו ועלי איזה פרויקצות שאתה רוצה. אבל אל תתיימר להבין את העמדה שלי או שלו יותר טוב מאיתנו. אייל
2009/8/28 Gadi Taub <gaditaub@zahav.net.il> אייל, הייתי מוכן לקבל את הפילפול הזה (כיבוש שכבר אינו כיבוש) לו כמוך ראיתי בהתנחלות מדיניות שסופה סיפוח. ולא היא. אז מכאן המחלוקת שמאחורי המחלוקת "המשפטית": לעניות דעתי (מאז אוסלו, ההתנתקות, וכו') ישראל איננה מתכוונת לשלטון של קבע, המכונה אפרטהייד בחוק. אני יכול להבין אותה, את ישראל. זה מזיק לה להישאר שם. נכון המצב מלא סתירות פנימיות, אבל בג"צ למשל, בכל זאת מתייחס למעמד השטחים כ"תפיסה לוחמתית" Belligerent Occupation – כיבוש. מאחר שאינני משפטן כמוך, אקבל לפי שעה את דעת בג"צ. אבל הרי זה לא העיקר, אייל. הרי הפילפול נועד להדביק למשטר הישראלי (ולא רק לאדמיניסטרציה בשטחים) כלומר למדינה היהודית, את התואר המפוקפק אפרטהייד. והמטרה היא לערער על הלגיטימיות של מדינה לאומית יהודית. וכך, כפי שהערתי, אין זה מפתיע שכל אלה הנלהבים להצמיד לנו את התואר גם דוחים את הציונות. או יותר מדוייק: דחיית הציונות ולא הדיוק שמשפטי הם שמאחורי כל הדיון הזה. והוא שאמרתי, דוחי הציונות הם דוחי החלוקה, והם לא מקדמים את סיום הכיבוש אלא דוחים אותו, לא מקדמים פתרון של שלום, אלא דוחפים אותנו לבוסנייה בדמות מדינה אחת. אל יתפארו גורדון וחבריו שהם מקדמים זכויות אדם. הם מקדמים שפך דם. יוצא שהמרוץ לכנות את הכיבוש בתארים הגרועים ביותר האפשריים – מאפרטהייד דרך פשעי מלחמה ועד "נאצי" – לא מקדמים את סיומו, אלא את המשכו הסיסכוך. שבת שלום, גדי
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ To subscribe/ unsubscribe write to social.science.il@gmail.com ++++++++++++++++++++++
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ To subscribe/ unsubscribe write to social.science.il@gmail.com ++++++++++++++++++++++
|