|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
אוניברסיטת תל אביבאוניברסיטת תל אביב – ענת מטר (חוג לפסיכולוגיה) מתירה את הכל, כולל בגידה ורצחהלב מנתר עם כל הדלפה על התקדמות במגעים לשחרור גלעד שליט. הנה, שוב התבשרנו השבוע כי המו"מ נמשך במרץ, ושוב עלה רף התקוות. אולם, כמו בפעמים רבות בעבר, חוזרת גם ההדלפה, שאחת מאבני הנגף לשחרור היא התנגדות ישראל לשחרור אסירים אזרחי ישראל. ... מדינת ישראל, הרואה בדרישת החמאס לשחררם התערבות גסה בענייניה הפנימיים ... דוגמה מובהקת היא של מחמד ומחמוד ג'בארין, תושבי אום אל פחם, המרצים עונש מאסר ממושך בשל רצח של משת"פ. בעוד שותפיהם לרצח, תושבי השטחים, שוחררו לפני עשר שנים כמעט, נותרו שניהם בכלא.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1130039.html הפגנת ריבונות מיותרת
ענת מטר הלב מנתר עם כל הדלפה על התקדמות במגעים לשחרור גלעד שליט. הנה, שוב התבשרנו השבוע כי המו"מ נמשך במרץ, ושוב עלה רף התקוות. אולם, כמו בפעמים רבות בעבר, חוזרת גם ההדלפה, שאחת מאבני הנגף לשחרור היא התנגדות ישראל לשחרור אסירים אזרחי ישראל. מי הם האסירים הללו, ומדוע דורש אותם החמאס? מידע כזה על האסירים השנויים במחלוקת עשוי למקד את הקמפיין לשחרור שליט ולהופכו ממסע של אהדה ערטילאית, מלא כוונות טובות אך חסר תוכן מחייב, לדרישה ברורה. בבתי הסוהר נמצאים עתה כ-130 פלסטינים אזרחי ישראל המסווגים כאסירים "ביטחוניים". נראה שדרישות החמאס אינן מתייחסות לכולם, אלא מתמקדות ב-15 הוותיקים שבהם, הנמצאים בכלא כבר יותר מ-22 שנה - הרבה מעבר לתקופה הממוצעת שאליה מתורגמים בארץ מאסרי עולם. אסירים אלה נכלאו, ברובם, לפני הסכמי אוסלו. איש מהם אינו משתייך לחמאס. אחדים מהם נידונו למאסר עולם אף שלא הואשמו ברצח או בגרימת מוות. במרבית המקרים לא נקצבו מאסרי העולם; במקרים אחרים הועמד לבסוף מספר שנות המאסר על 40 או 45 שנה. מדינת ישראל, הרואה בדרישת החמאס לשחררם התערבות גסה בענייניה הפנימיים, מתעלמת מפניותיהם לחנינה, מבקשותיהם לקציבת עונש, לשחרור בניכוי שליש, ליציאה לחופשות, לחתונות או לוויות של בני משפחה קרובים, להתייחדות עם בנות זוגם, וכדומה. כך נהפכה מצוקתם רבת השנים לסוגיה הקרובה ללבו של כל פלסטיני. זו בדיוק הסיבה לכך שהחמאס אינו מוכן להניח לה עתה. לפני כשנתיים פנו ותיקי האסירים ה"ביטחוניים" אזרחי ישראל במכתב נרגש אל חברי הכנסת. במכתב ציטטו את דברי נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, בדבר זכותו של כל אסיר בחברה מתוקנת לתקווה ולהזדמנות לחזור לחיות חיים חופשיים. לדבריהם, זכות זו מתפוגגת כשהמדובר בהם, ועניינם נופל בין הכיסאות: מצד אחד, היחס אליהם הוא כאל כל האסירים הפלסטינים הכלואים בשל עבירות ביטחון, אולם מן הצד השני, כאשר משתחררים האסירים הפלסטינים האחרים בעסקות מדיניות שונות, הם נותרים מאחור. דוגמה מובהקת היא של מחמד ומחמוד ג'בארין, תושבי אום אל פחם, המרצים עונש מאסר ממושך בשל רצח של משת"פ. בעוד שותפיהם לרצח, תושבי השטחים, שוחררו לפני עשר שנים כמעט, נותרו שניהם בכלא. בפנייתם אל הח"כים הצהירו האסירים כך: "אנו רואים את עצמנו כאזרחים במדינת ישראל, ואנו תומכים ומאמינים בשלום ומתנגדים לכל סוגי האלימות כאמצעי לפתרון הסכסוך... עמדתנו היא כזאת לא מפני שנהפכנו פתאום לחובבי ציון, אלא מפני שאנו באמת ובתמים רוצים ומקווים לשלום ואף מנסים לתרום לסיום הסכסוך העקוב מדם בין העם שלנו ובין המדינה שלנו... אנו מאמינים שישנם אזרחים רבים אשר, כאשר תוצג בפניהם תמונת מצבנו, יהיו מוכנים להירתם למאמץ ולתרום את חלקם במטרה להביא לשינוי ביחס אלינו באופן שיהלום מדינה יהודית נאורה ודמוקרטית". אולם הפנייה הכנה והכואבת הזאת לאזרחי ישראל ונבחריו לא זכתה לתשומת לב מינימלית. אולי הגיע הזמן לשעות אליה ולקרוא לממשלת ישראל להסתלק מהתעקשותה להפגין את ריבונות דווקא בעניין זה. ד"ר מטר מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ועומדת בראש העמותה למען האסירים הפלסטינים
|