|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
אוניברסיטת תל אביבאוניברסיטת תל אביב – קרלו שטרנגר (חוג לפסיכולוגיה) בורר את חופש הביטוי: טוב לשמאל; אסור לימיןבדעת שטרנגר, כל ביטויי הימין
הם בגדר הסתה לאלימות (ראה
כתבה קודמת של שטרנגר שדווח ע"י
IsraCampus).
אך בעיתון הארץ כתגובה למבקרים של ביטויי השמאל הוא מכריז:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1160593.html מי שרוצים בטובתה קרלו שטרנגר השנה האחרונה היתה קשה לישראל מבחינה בינלאומית. כל הסימנים מצביעים על כך, שמעמדה הבינלאומי הידרדר לשפל חסר תקדים, ויש כמה מסעות נגד הלגיטימיות של המדינה. השאלה מה ניתן לעשות לנוכח ניסיונות הדה-לגיטימציה של ישראל היא כבדת משקל ומעסיקה פוליטיקאים ודיפלומטים בישראל וגם יהודים רבים ברחבי העולם המעוניינים לבוא לעזרתה. בתקופה זו של חרדה גוברת ביצע הדרג הפוליטי בישראל כמה צעדים החותרים תחת הדמוקרטיה. ההחלטה המבישה של הכנסת להעביר בקריאה ראשונה את הצעת "חוק הנכבה", שהגישה ישראל ביתנו, היא תקדים מסוכן. כשמתחילים להגביל את חופש הביטוי מגיעים למדרון חלקלק, שלא ידוע היכן הוא מסתיים. הכרזת צה"ל על בילעין כשטח צבאי סגור היא עוד פגיעה בחירויות פוליטיות ובהחלטות בג"ץ. התפתחות דומה משתקפת בתגובה על ג'יי סטריט, שדולה המגדירה את עצמה כפרו-ישראלית ובעד השלום ומבקרת את מדיניות ישראל לנוכח הרחבת ההתנחלויות והבנייה במזרח ירושלים. התגובה של רבים היתה מדאיגה. במקום לפתח יחסים עם ג'יי סטריט, נעדר שגריר ישראל בארה"ב מהכנס הראשון של הארגון כי סבר שהוא מסכן את האינטרסים של ישראל. אחרים טענו, שהארגון מציג את עמדתו בצורה מסולפת כשהוא מתאר את עצמו כפרו ישראלי והוא עוד ביטוי לשנאה עצמית יהודית. גישה מדאיגה זו של שלילת הלגיטימציה של יהודים ושל ישראלים ליברלים לובשת צורות שונות: כמה אתרי אינטרנט עוקבים אחרי מה שהם מגדירים עמדות אנטי-ישראליות ופעולות אנטי-ישראליות של אקדמאים ישראלים. הטון של האתרים האלה דומה לסגנון החקירות על "פעולות אנטי-אמריקאיות" שהסנאטור ג'ו מקארתי חקר בשנות ה-50 - כתם על ההיסטוריה של הדמוקרטיה המובילה בעולם. דוגמה לכך היא ההשתלחות בהיסטוריון שלמה זנד מאוניברסיטת תל אביב, שבספר שכתב טען כי ישראל צריכה להפוך ממדינה אתנוצנטרית לדוגמה של דמוקרטיה ליברלית. זנד כונה "אנטישמי" ו"יהודי שונא-עצמו". אלא שמטרתו של זנד היא הבטחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עם רוב יהודי. בדמוקרטיה, כל הכרזה פומבית שאינה מסיתה לאלימות או מעודדת שנאה באופן פעיל היא לגיטימית. מהות הדמוקרטיה היא, שהשיח הציבורי פתוח לדעות מנוגדות. לכן במשטר דמוקרטי אמיתי יש תמיד אופוזיציה. רק בפסאודו-דמוקרטיות, כמו בסוריה, הנשיא נבחר פה אחד ורק הקו הממשלתי מיוצג בדיון הציבורי. ג'ון סטיוארט מיל, התיאורטיקן הקלאסי של הדמוקרטיה הליברלית, טען בתוקף, ששום דמוקרטיה אינה יכולה להרשות לעצמה לסתום פיות של מתנגדים. טיעונו תקף עד היום. רבים מיהודי התפוצות הם בעלי כוונות טובות וסבורים שהדרך היחידה לשמור על נאמנות לישראל היא לתמוך במדיניותה, ולא חשוב מהי. לעתים קרובות הם ניזונים ממקורות חד-צדדיים ולא אמינים וסבורים כי כל ביקורת מצד יהודים, בין בישראל או מחוצה לה, נובעת מחוסר נאמנות גם ליהדות וגם לישראל. גישה כזאת היא גם לא דמוקרטית וגם מנוגדת לאתוס הפלוגתא היהודי - ויכוחים נמרצים וטיעונים נוקבים. היא גם מזיקה: אסור שארגון כלשהו ייקח לעצמו את הזכות לטעון שהוא היחיד הרשאי לקבוע מיהו יהודי טוב או מי פועל לטובת האינטרסים של ישראל. ויכוח נוקב הוא בעל חשיבות עליונה בכל עת, ויותר מתמיד בתקופת המשבר הנוכחי. ניסיון להשתיק את מי שאינם מסכימים אתך על ידי שלילת הלגיטימציה שלהם הוא רע מבחינה מוסרית, מסוכן מבחינה פוליטית, ואינו ראוי כי אינו מאפשר את קיום הוויכוח החיוני. מאחורי כל הרטוריקה הטעונה ולעתים קרובות מתלהמת מצויה תחושת חרדה עמוקה. כולנו מודאגים ממעמד ישראל בעולם וכולנו חרדים לביטחונה. "כולנו", כולל הימין - שאמנם אני מתנגד לגישתו אך אינני שולל את זכותו - והמחנה הליברלי, שאליו אני משתייך אף שאינני מסכים לקווי הפעולה ולטיעונים של אחדים מחבריו. שני הצדדים מאמינים, שהם המחזיקים בדעות הנכונות על מה שטוב לישראל בטווח הארוך והקצר. אך הימנים שמנסים לשלול את הלגיטימציה של המחנה הליברלי עלולים בסופו של דבר, למרות כוונותיהם הטובות, להזיק בלי כוונה לאחד הנכסים הגדולים ביותר של ישראל: הדמוקרטיה שלה. פרופ' שטרנגר מלמד בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב
|