|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
אוניברסיטת תל אביבאוניברסיטת תל אביב – חיים גנז (החוג למשפטים) מתגאה בדרך שבה ביה"ס למשפטים חוסם פלורליזם ושומרת על משטרת המחשבות של הקיצונים הפוסט-ציונייםחיים גנז הוא שמאלן אנטי-ישראלי קיצוני שמתעב את חופש הדיבור והדמוקרטיה. הוא הוביל את מסע הצלב נגד המינוי של סא"ל פנינה שרביט ברוך לביה"ס למשפטים. כמובן שהוא גם דמות מרכזית במאבק העיקש להשתיק את אלה המבקרים אקדמאיים השמאלניים הקיצוניים. הוא פרסם מאמר דעת בעיתון הארץ (22.8.2010) שבו, חוץ מלגנות את תנועת "אם תרצו", הוא התרברב על כך שפרס בוכמן שהוענק לו ע"י חבריו השמאלנים בבית הספר למשפטים על כך שפירסם מאמר תעלומה אנטי-ישראלי. משפחת בוכמן היא מהתורמים המובילים של האוניברסיטה. בעצם ביה"ס למשפטים קרוי על שם בוכמן. כשגילו הבוכמנים שהפרס הוענק לגנז, הם יצרו קשר עם דיקן המשפטים פרופ' אריאל פורת. בשם האיזון והפלורליזם, ביקשו להעניק את הפרס בשנה שלאחר מכן לאדם מהצד האחר של הקשת הפוליטי, כלומר ציוני (או - במילים של גנז - "בעל עמדות ימניות"). בגסות רוח, פורת דחה את הדרישה. התורם ביטל את תרומתו. עוד ניצחון עבור גנז המתלהב, ועבור משטרת המחשבה האחידה באוניברסיטת תל אביב
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1185682.html שני סיפורים אקדמיים חיים גנז סיפור א': לפני כשש שנים קיבלתי מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב פרס מקומי על עבודת מחקר. הפרס, שהוענק עד אז מדי שנה לחוקר אחר, נתרם על ידי תורם משמעותי לפקולטה ונקרא על שמו. ההרצאה שנשאתי לרגל קבלת הפרס היתה מבוססת על מאמר אקדמי, שעסק בהשוואת חוק השבות עם החוק למניעת הזכות לאיחוד משפחות מפלסטינים ישראלים. שני חוקים מפלים, היכולים להיחשב כאמצעים לוויסות דמוגרפי של ערבים ויהודים בישראל. טענתי היתה כי הפליות בהגירת יהודים לישראל - צנועות מאלה שמבטא חוק השבות כפי שהוא - היו ניתנות להצדקה אילו התקיימה מדינה פלסטינית שהיתה מנהיגה הפליות כאלה לטובת פלסטינים. אשר למניעת הזכות לאיחוד משפחות פלסטיניות - טענתי כי היא תהיה פסולה גם אם תתקיים מדינה פלסטינית, מפני ששלא כחוק השבות, היא פוגעת ישירות ובוודאות ביכולתם של אזרחים ישראלים לממש דבר בסיסי - הקמת משפחה - במקום בו מושרשים חייהם. בשל כך, טענתי, היא פסולה עוד יותר מההצעה להעניק סבסוד לערבים, כדי שיהגרו מישראל - הצעה שמיכאל קליינר ביקש בזמנו לעגן בחוק, ושבגלל גזענותה פסלה נשיאות הכנסת ה-15 את עצם הדיון בה. התורם ביקש אחר כך מהדיקן, פרופ' אריאל פורת, להעניק בשנה הבאה את הפרס למישהו שמסקנות מחקריו יבטאו עמדות ימניות. פורת לא התבלבל, והודיע לתורם כי שיקולים מהסוג הזה לא יישקלו בבחירת זוכי פרסים בפקולטה למשפטים. אלה, אמר פורת לתורם, ייבחרו על יסוד האיכות של טיעוניהם, לא על יסוד התוכן הערכי או הפוליטי של מסקנות הטיעונים האלה. התורם ביטל את הפרס. סיפור ב': לפני כ-15 שנה השתתף גדעון סער, היום שר החינוך, בסמינריון שהנחיתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בנושא חופש הביטוי. המאמר הקשה ביותר שלמדנו היה מאמר פילוסופי, שדן במשקל העצום שיש להימנעות מהטלת מגבלות על תכנים, על יסוד ערך האמת שלהם או ערכם הפוליטי, לצורך שימור הלגיטימיות של הסמכות הפוליטית הדמוקרטית. סער הציג את המאמר הסבוך הזה, ללא הכשרה פילוסופית, בחדות מרשימה. המשך סיפור ב' הוא מן העיתונות. לפני כמה חודשים נאם סער בוועידה השנתית של "אם תרצו" והעניק לה ברכת יישר כוח. השבוע איימה "אם תרצו" על נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, כי תחבל בתרומות לאוניברסיטה אם הנשיאה לא תדאג לשים קץ להטיה האנטי ציונית במחלקה לפוליטיקה וממשל. תגובתו של סער על איומי "אם תרצו" היתה: "ללא קשר לטענות הנוגעות לפלורליזם באקדמיה הישראלית, אני שולל כל מהלך שעלול לפגוע בתרומות לאוניברסיטאות בישראל". במלים אחרות: אל תאיימו על הכסף. בתכנים הפוליטיים של ההוראה והמחקר נטפל. אינני יועץ אסטרטגי ואיני יודע מה צריך סער לעשות כדי לצבור כוח פוליטי בליכוד ובימין. גם איני יודע מה צריכים ראשי האוניברסיטאות לעשות כדי לשמור על תורמים. ואולם, אם סער רוצה שהסמכות הפוליטית בישראל תהיה לגיטימית, עניין שאת תלותו בהימנעות מפיקוח על תכנים פוליטיים היטיב פעם להסביר - עליו לנהוג כאריאל פורת. בוודאי שעליו לנהוג כך אם הוא רוצה אקדמיה בישראל, ובוודאי שעל ראשי האוניברסיטאות לנהוג כך.
|