|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
אוניברסיטת תל אביבאוניברסיטת תל אביב – חיים גנז (החוג למשפטים) תוקף את פרופ’ אשר מעוז, שר החינוך גדעון סער ופרופ’ אמנון רובינשטיין על הצבת גבולות בין חופש הדיבור או החופש האקדמי לבין הבוגדנות השמאלניתלאחרונה טען בעמוד זה אשר מעוז, פרופסור למשפט חוקתי, כי אמירות של מרצים כמו זו הקובעת כי חיילי השייטת שפשטו על הספינה מרמרה הם “רוצחים בדם קר”, או זו המכנה חיילים המפנים מתנחלים “נאצים” - מתיימרות לחסות תחת כנפי החופש האקדמי, אך למעשה אין להן דבר אתו (“מה לחרם ולחופש אקדמי”, “הארץ” 21.7). שר החינוך גדעון סער קדם למעוז בעניין זה. לא מזמן אמר, כי “קריאה לחרם אקדמי, פעולות לחרם על מדינת ישראל, בעיני לא לגיטימיות”. ואמנון רובינשטיין, גם פרופסור למשפט חוקתי וגם שר חינוך בעבר, הצטרף למקהלת הליווי של “ישראל ביתנו” בטיוטת מאמר אקדמי שהפיץ בימים אלה באתר “מדעי החברה - ישראל”. רובינשטיין מציע שם לאפשר לטריבונלים משמעתיים אוניברסיטאיים להעניש מרצים, אפילו בפיטורים, על סוגים מסוימים של התבטאויות, שאינן בגדר עבירה פלילית. כל הדוברים הללו מסכנים את חופש הביטוי והחופש האקדמי בישראל. הם מטשטשים את ההבחנה היסודית בין הזכות לחופש ביטוי ולחופש אקדמי ובין השאלה אם ראוי לומר דברים אלה או אחרים במסגרת החופש הזה. חופש הביטוי והחופש האקדמי פירושם גם חופש לומר דברים מוטעים.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1182600.html פרופסורים נגד חופש הביטוי חיים גנז לאחרונה טען בעמוד זה אשר מעוז, פרופסור למשפט חוקתי, כי אמירות של מרצים כמו זו הקובעת כי חיילי השייטת שפשטו על הספינה מרמרה הם “רוצחים בדם קר”, או זו המכנה חיילים המפנים מתנחלים “נאצים” - מתיימרות לחסות תחת כנפי החופש האקדמי, אך למעשה אין להן דבר אתו (“מה לחרם ולחופש אקדמי”, “הארץ” 21.7). שר החינוך גדעון סער קדם למעוז בעניין זה. לא מזמן אמר, כי “קריאה לחרם אקדמי, פעולות לחרם על מדינת ישראל, בעיני לא לגיטימיות”. ואמנון רובינשטיין, גם פרופסור למשפט חוקתי וגם שר חינוך בעבר, הצטרף למקהלת הליווי של “ישראל ביתנו” בטיוטת מאמר אקדמי שהפיץ בימים אלה באתר “מדעי החברה - ישראל”. רובינשטיין מציע שם לאפשר לטריבונלים משמעתיים אוניברסיטאיים להעניש מרצים, אפילו בפיטורים, על סוגים מסוימים של התבטאויות, שאינן בגדר עבירה פלילית. כל הדוברים הללו מסכנים את חופש הביטוי והחופש האקדמי בישראל. הם מטשטשים את ההבחנה היסודית בין הזכות לחופש ביטוי ולחופש אקדמי ובין השאלה אם ראוי לומר דברים אלה או אחרים במסגרת החופש הזה. חופש הביטוי והחופש האקדמי פירושם גם חופש לומר דברים מוטעים. מעוז מנצל היטב את החופש הזה. כשהוא טוען בנחרצות שלאמירות כמו “חיילי השייטת שפשטו על הספינה ?מרמרה’ הם רוצחים בדם קר”, או “חיילים המפנים מתנחלים הם נאצים”, אין קשר לחופש אקדמי - הוא טועה פעמיים. ראשית, אם מורה למשפט פלילי אומר את הדברים, הם קשורים עניינית לתחומו האקדמי. כמובן, קרוב לוודאי שאותו מורה טועה. אבל כמו שלמורים במשפט חוקתי מותר לטעות, כך גם למורים במשפט פלילי. שנית, גם אלמלא היו האמירות האלה שייכות לתחומו האקדמי של המורה, הן היו צריכות להיכלל בחופש הביטוי שלו. כמובן שלא צריך לאפשר לאנשי אקדמיה להקדיש חלקים נכבדים משיעוריהם לדיבורים שאינם קשורים לתחומים שעליהם נסובים השיעורים. אבל מזה לא נובע שהדוגמאות שנזכרו הן מחוץ לחופש הביטוי של אנשי אקדמיה, ממש כשם שמהאיסור לבטא דעות פוליטיות מתחת לחלון של השכן בשלוש לפנות בוקר לא נובע, שדעות פוליטיות אינן במסגרת חופש הביטוי הכללי. הדוגמאות של מעוז הן דוגמאות לאמירות קשות, מכוערות ופוגעניות. אבל מתוך כך לא נובע שצריך להוציאן ממסגרת חופש הביטוי האקדמי. דברים דומים צריך לומר על אמירתו של סער. באומרו כי קריאה לחרם היא לא לגיטימית, הוא אומר לא רק שמדובר בקריאה שלא ראוי לקוראה. הוא רומז לכך שצריך לאסור על השמעתה. ורובינשטיין, כאמור, לא מסתפק ברמזים. הוא מנסח במפורש הסדרי “יא, ברעכן” לאקדמאים סוררים. הגנה על חופש הביטוי מוכרחה להכיל משוכות גבוהות במיוחד לאיסורים על ביטויים בגלל תוכנם, או בגלל תוצאותיהם האפשריות. ערכו הגדול של חופש הביטוי לנכסים ציבוריים מרכזיים כמו דמוקרטיה, מדע ואמנות, העובדה שנזקיהן של התבטאויות בדרך כלל אינם מיידיים ושניתן לרוב למונעם באמצעות התבטאויות נגד, והעובדה שהטלת איסור על התבטאויות היא בעלת אפקט מצנן על חופש המחשבה - הן מן הסיבות המסורתיות המרכזיות לא לאסור התבטאויות בגלל תוכנן, אף לא בגלל תוצאותיהן האפשריות. הסיבות האלה חלות במשנה תוקף על חופש הביטוי באקדמיה. הדוגמאות שהובאו לעיל מפי שרי חינוך ופרופסורים למשפט חוקתי בישראל הן כאלה שאפשר למחות עליהן ולגנותן, אבל לא להעניש עליהן, לא לאסור על אמירתן.
|