|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
קיצוניות אקדמית ישראליתפרופ' אשר מעוז תוהה מי מגן על חופש הגינויקשה להבין מה עניין החופש האקדמי לכאן. ד"ר גורדון לא הוגבל במחקר האקדמי ובהוראה שלו. בפרסמו מאמר בעיתון, אין איש אקדמיה שונה מכל אדם אחר. שניהם זכאים לחופש הביטוי. מן הצד האחר, מפני מה מבקשים החותמים לפגוע בחופש הדעה והביטוי של כרמי עצמה? קשה אף להבין כיצד המוחים רואים בהסתייגות מדבריו של גורדון פגיעה בחופש האקדמי. נהפוך הוא. גינוי מאמרו של גורדון מהווה הגנה על חופש זה. קריאה להטיל חרם אקדמי היא הפוגעת בחופש האקדמי.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/940/471.html מי מגן על חופש הגינוי? אשר מעוז בעיתון השבדי "אפטונבלדט" פורסמה במחצית אוגוסט כתבה שבה נטען כי צה"ל הרג פלסטינים, קצר את איבריהם וסחר בהם. בכתבה נוספת טען הכתב, דונלד בוסטרום, כי רשויות הבריאות בישראל קשורות לגזילת האיברים, שנועדה למלא את המחסור באיברים המיועדים להשתלות בישראל. שגרירת שבדיה בישראל גינתה את הכתבה. לדבריה, "הדיווח המדובר מזעזע לא רק את הישראלים אלא גם את השבדים. יש חופש ביטוי בשבדיה, אך הוא אינו יכול להיות מנוצל לרעה. שגרירות שבדיה בישראל מסתייגת באופן נחרץ מתוכן הדברים". הגינוי של השגרירה זכה בעצמו לגינוי מאיגוד העיתונאים בשבדיה, מעורך "אפטונבלדט" ואף ממשרד החוץ. שר החוץ וראש ממשלת שבדיה סירבו להסתייג מן הפרסום, בטענה כי "חופש הביטוי הוא חלק מאבני היסוד של הדמוקרטיה". ימים אחדים לאחר הפרסום ב"אפטונבלדט" פרסם ד"ר ניב גורדון, מרצה באוניברסיטת בן גוריון בנגב וראש המחלקה למדעי המדינה שלה, מאמר ב"לוס אנג'לס טיימס", שבו הוא קורא להחרים את ישראל על רקע היותה מדינת "אפרטהייד". במאמרו מביע גורדון תמיכה בתוכנית החרם שהוכרזה בספרד ב-2008, הנסמכת על יוזמת ארגונים פלסטיניים שהוגשה לוועידת דרבן השנייה. יוזמה זו קוראת, בין היתר, להטלת חרם תרבותי ואקדמי על ישראל. בעקבות פרסום המאמר פרסמה נשיאת האוניברסיטה, פרופסור רבקה כרמי, הודעה המסתייגת "מדבריו הבלתי אחראים של ד"ר גורדון, הראויים מוסרית לכל גינוי". דבריה של כרמי זכו לקיתונות של ביקורת, והיו מי שקראו לה ללמוד מממשלת שבדיה חופש ביטוי מהו. בעצומה, שעליה חתמו 185 חברי סגל אקדמי, הם קראו "לכל חברי האקדמיה בישראל להגן על חירות הביטוי ועל החופש האקדמי בישראל". ניתן ללמוד מהשבדים קשה להבין מה עניין החופש האקדמי לכאן. ד"ר גורדון לא הוגבל במחקר האקדמי ובהוראה שלו. בפרסמו מאמר בעיתון, אין איש אקדמיה שונה מכל אדם אחר. שניהם זכאים לחופש הביטוי. מן הצד האחר, מפני מה מבקשים החותמים לפגוע בחופש הדעה והביטוי של כרמי עצמה? קשה אף להבין כיצד המוחים רואים בהסתייגות מדבריו של גורדון פגיעה בחופש האקדמי. נהפוך הוא. גינוי מאמרו של גורדון מהווה הגנה על חופש זה. קריאה להטיל חרם אקדמי היא הפוגעת בחופש האקדמי (ואני מתעלם לצורך זה, מן העובדה הברורה שגורדון עצמו לא ייפגע מן החרם. הוא ימשיך ליהנות משני העולמות: גם להיות סמוך על שולחנה של אוניברסיטת בן גוריון המוחרמת, וגם להיות יקירם ובן חסותם של המחרימים). לפני ימים אחדים פרסם היועץ המשפטי של ממשלת שבדיה מאמר שבו קבע כי ביקורת על עצם פרסום כתבה בעיתונות מהווה אמנם הפרה של החוקה, אך הממשלה רשאית למתוח ביקורת על תוכנה. היועץ המשפטי הדגיש כי ההחלטה שלא להגיב על הכתבה נבעה ממניעים פוליטיים ולא משיקולים משפטיים. אולי, ככלות הכל, ניתן ללמוד מהשבדים חופש ביטוי מהו? לנזיפה של היועץ המשפטי השבדי נוספה תגובתו של שר החוץ הספרדי, מיגל מורטינוס, על פרסום ריאיון עם מכחיש השואה דיוויד אירווינג ביומון הספרדי "אל-מונדו". בכינוס שרי החוץ האירופאים - דווקא בשבדיה - הוא בחר לגנות את הריאיון, וזאת "למרות התמיכה המוחלטת בחופש הביטוי". אולי ניתן ללמוד גם מן הספרדים? [פרופ' אשר מעוז בסגל של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב]
|