אחד החידושים של השנים האחרונות, מבית מדרשם של אנשים שכינו את עצמם בעבר ליברלים ואולי אפילו אנשי שמאל, הוא הרעיון כי הרג אזרחים לא מעורבים בזמן מלחמה הוא לעיתים הכרחי ומוצדק, כיוון שבטווח הארוך הוא נושא פירות חיוביים.

הרעיון הזה עלה בצורה מפורשת בדברים שאמרה פרופ' רות גביזון בוועדת וינוגרד, בעת דיון עם היועץ המשפטי לממשלה והפרקליט הצבאי בנוגע למלחמת לבנון 2006: "מלחמה זה ניסיון לפתור סכסוך בכוח, ולפעמים בשביל כל הצדדים טוב להגיע למצב שסכסוך לא נמשך עשרות שנים והוא מוכרע... (כשאין) הכרעה, בטווח הקצר אולי פחות אנשים נהרגים, אבל בסופו של דבר לא מגיעים למצב יציב שבו אפשר להמשיך לעוד כמה שנים של שקט". ובמקום אחר: "כאן מוצדק לעשות משהו שיותר פוגע באזרחים, לא ברמה הפשוטה, אלא ברמה העמוקה של תפקיד המשפט הבינלאומי".

במלחמה האחרונה, במכתב פומבי של הסופר א.ב. יהושע לעיתונאי גדעון לוי, נאמר: "הרי אם היית דואג באמת לילדים, שלנו ושלהם, היית מבין את הפעולה המלחמתית הנוכחית, שלא נועדה לעקור את החמאס מעזה, אלא לגרום לו להבין, בדרך היחידה, לצערי, שמשפיעה עליו בינתיים, כי עליו להפסיק חד-משמעית את האש ואת אגירת הטילים - בעיקר כדי שהילדים הפלסטינים לא ימותו בעוד הרפתקה חסרת תוחלת".

בשני המקרים הרעיון הוא דומה: המחיר של הרג אזרחים, אפילו ילדים, ראוי שיימדד מול התועלת שמשיג ההרג הזה, ואם התועלת רבה ("שנים של שקט" או "הילדים הפלסטינים לא ימותו") הרי שהפגיעה באזרחים היא מוצדקת. כלומר התיזה, שנקרא לה תיזת גביזון-יהושע, מציגה משוואה פשוטה: עלות (הרג אזרחים) לעומת תועלת (שקט עתידי).

חלק מהקוראים יעצרו כבר בשלב הזה ויאמרו שמשוואה כזו בלתי מוסרית מיסודה ולכן היא לא ראויה כלל לדיון. אך מכיוון שמדובר בניסיון לסלול דרך חדשה בתחום מוסר המלחמה (גביזון מרחיבה בדבריה לגבי הצורך בשינוי) ומאחר שאמות המידה המוסריות של החברה הישראלית השתנו דרמטית בחודשים האחרונים, יש הכרח להתבונן במשוואה הזו ולהבין היטב את המשמעויות שלה. אין כמעט ספק שתיזה דומה שימשה מצע משפטי להצדקת פעולות צה"ל במבצע "עופרת יצוקה".

האוניברסליות של תיזת גביזון-יהושע. מאחר שחוק בינלאומי, כמו גם עיקרון מוסרי, ראוי שיהיה אוניברסלי, תיזת גביזון-יהושע תאומץ בשמחה על ידי ארגוני טרור לא מעטים ברחבי העולם. רבים מהם חורתים על דגלם פתרון עתידי כזה או אחר שיביא שלווה לאזורם, וגם הם רואים בהרג אזרחים בטווח הקצר לא מטרה בפני עצמה אלא כלי להשגת יעד חשוב וצודק הרבה יותר. גם הם תומכים ברעיון ש"העלות" של הרג אזרחים היא קטנה לעומת התועלת העתידית.

ומה אם התועלת היא מועטה? תיזת גביזון-יהושע מתנה את ההצדקה להרג אזרחים בתועלת של הפעולה הצבאית. לפיכך אין דרך לדעת אם הרג אזרחים, רב ככל שיהיה, הוא מוצדק מבלי לחכות לסוף הפעולה ולפירות שהשיגה. למשל, הרג של כאלף אזרחים במבצע עופרת יצוקה נראה היה אולי למישהו כמצדיק עצמו במשך שבוע לאחר תום המבצע (לא נפלו רקטות), אבל מה עושים כשמתחדש ירי הרקטות?

לפי גביזון-יהושע, כדאי אולי לנסות ולהגביה במעט את האגף במשוואה של הפגיעה באזרחים (עוד מאה, מאתיים, שלוש מאות ילדים?), מתוך תקווה שהדבר יעלה גם את אגף התועלת במשוואה וכך תבוא ההצדקה גם להרג הראשוני.

"לבחון הרג אזרחים בהקשר רחב יותר". אחת המסקנות של הקהילה הבינלאומית אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה שיש לנתק את נושא הפגיעה באזרחים לא מעורבים מההקשר של המלחמה. כלומר מתוך הבנה שלא ניתן למנוע מלחמות בעזרת חוקים בינלאומיים, נוסחו חוקים שניתקו בין מטרות המלחמה לבין האמצעים שלה ואסרו פגיעה מכוונת או בלתי מידתית באזרחים, בכל מלחמה שהיא. תיזת גביזון-יהושע מבקשת להחזיר את הגלגל אחורנית ולבחון הרג אזרחים בהקשר הרחב יותר של הישגי המלחמה. כבר נאמר לעיל שמחבלים מתאבדים ויורי רקטות למיניהם יזדהו בשמחה עם העיקרון הזה.

בסופו של דבר, גם מי שלא מזדעזע מהתזה הרואה בהרג אזרחים כלי לגיטימי להשגת מדיניות, כדאי לו שיהרהר במסקנות הנובעות מהעיקרון הנ"ל ויעצור - לפני שיחליט לפסוע לתוך התהום המוסרית הזו.

הכותב הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת חיפה

אוניברסיטת חיפה

אוניברסיטת חיפה – קובי פתר (חוג למתימתיקה) יוצא מנקודת ההנחה שצה"ל פגע באופן מתכוון באזרחים בעזה

אין מתמטיקה בהרג בני אדם הרעיון על פיו הרג אזרחים הוא מוצדק עבור שקט עתידי – משמש תהום מוסרית ומסוכנת. על תיזת גביזון-יהושע

אין מתמטיקה בהרג בני אדם
הרעיון על פיו הרג אזרחים הוא מוצדק עבור שקט עתידי – משמש תהום מוסרית ומסוכנת. על תיזת גביזון-יהושע