|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
מוסדות חינוך אחריםאוניברסיטת בר אילן – מנחם קליין (החוג למדעי המדינה) יודנריין ביהודה ושומרון הוא צעד מקדים למדינה ערביתמי משתי הממשלות מוכנה לעצמאות? אף לא אחת מהן. ישראל שולטת על הגבולות החיצוניים של שני האזורים, על המרחב האווירי שלהם, על רישום האוכלוסין, על המרחב האלקטרו-מגנטי, על רוב הכבישים, על מקורות המים והחשמל. לכן, השאלה המתבקשת היא היכן צריך להתחולל שינוי גדול יותר כדי לקרב את העצמאות הפלסטינית. על פי הניתוח הזה - בגדה המערבית. אלא שכגודל השינוי הנחוץ בגדה המערבית, כן קטנה ההסתברות שהוא יתרחש במסגרת המשא ומתן הנוכחי. זאת משום שבאופן עקבי, כאמור, המשא ומתן גורם להעמקת אחיזתה של תשלובת ההתנחלויות-ביטחון בגדה המערבית, במקום להוציא אותה משם. פינוי מוחלט של תשלובת הוא לא רק תנאי הכרחי, אלא אף תנאי מקדים להקמתה של מדינה פלסטינית ריבונית.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1193114.html תנאי מקדים למדינה פלסטינית מנחם קליין שאלה: איזו משתי הממשלות הבאות מתפקדת טוב יותר, זו של סלאם פיאד בגדה המערבית, או זו של החמאס ברצועת עזה? תשובה: זו של החמאס. שאלה נוספת: איזו משתי הממשלות שלעיל תפסיק לתפקד ללא סיוע חיצוני? תשובה: זו של הגדה המערבית. ממשלתו של איסמעיל הנייה ברצועת עזה מתפקדת היטב, למרות המצור שהוטל על הרצועה, החרם הדיפלומטי עליה והעדר סיוע פיננסי מגופים בינלאומיים גדולים. היכולת האישית הגבוהה של פיאד, הצלחת ממשלת הטכנוקרטים לשפר את תנאי החיים בערי הגדה המערבית, יחסי החוץ הטובים של מחמוד עבאס והסיוע הכספי הרב שממשלתו מקבלת, לא מייצרים ממשל יעיל יותר ומצליח יותר מזה של החמאס. זו המסקנה שאליה מגיע במחקרו ד"ר יזיד צאיע מקינגס קולג' בלונדון. גם הדימוי של ממשלת החמאס כברוטלית וממשל עבאס-פיאד כדמוקרטי הוא מוטעה. החמאס עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות אמיתיות בפיקוח בינלאומי, הליך ללא תקדים בעולם הערבי. לעומת זאת, הנשיא עבאס סיים את תקופת כהונתו הקצובה בחוק אבל לא עזב את תפקידו. ממשלתו פועלת מכוח צווים נשיאותיים וללא לגיטימציה פרלמנטרית. החיים הדמוקרטיים והפרלמנטריים בגדה משותקים, מנגנוני הביטחון צוברים כוח ומתערבים בתפקודם של מוסדות אזרחיים. מבחינה זו אין הרבה הבדל בין הרצועה לגדה, למעט העובדה שיחסי הציבור של ממשלת הגדה טובים יותר. אבל מבחינה אחרת יש הבדל מכריע בין הנעשה בשני חבלי הארץ הללו. מנגנוני הביטחון של ממשלת החמאס אוכפים את מרותם על כל השטח שברשותם בלא הפרעה. לממשלת פיאד לא נותר אלא לקנא; פעולתם של מנגנוני הביטחון בגדה תלויה בשיתוף פעולה עם ישראל. הממשל הפלסטיני פרוס על פחות מחצי הגדה המערבית, וגם בשטח זה הוא רשאי לפעול רק בפרמטרים שישראל מתירה. במלים אחרות: תשלובת ההתנחלויות-ביטחון של ישראל מגדילה את נוכחותה בשטח במקביל לקיומו של ערוץ מדיני, ולא מעט בגללו. עד היום המשא ומתן המדיני לא הוציא את התשלובת הזאת מהגדה המערבית אלא החדיר אותה עמוק יותר. מה שהוציא את ישראל מרוב רצועת עזה היו התחליפים של המשא ומתן: העימות הכוחני שכפה החמאס, והמהלך החד צדדי של אריאל שרון. מי משתי הממשלות מוכנה לעצמאות? אף לא אחת מהן. ישראל שולטת על הגבולות החיצוניים של שני האזורים, על המרחב האווירי שלהם, על רישום האוכלוסין, על המרחב האלקטרו-מגנטי, על רוב הכבישים, על מקורות המים והחשמל. לכן, השאלה המתבקשת היא היכן צריך להתחולל שינוי גדול יותר כדי לקרב את העצמאות הפלסטינית. על פי הניתוח הזה - בגדה המערבית. אלא שכגודל השינוי הנחוץ בגדה המערבית, כן קטנה ההסתברות שהוא יתרחש במסגרת המשא ומתן הנוכחי. זאת משום שבאופן עקבי, כאמור, המשא ומתן גורם להעמקת אחיזתה של תשלובת ההתנחלויות-ביטחון בגדה המערבית, במקום להוציא אותה משם. פינוי מוחלט של תשלובת הוא לא רק תנאי הכרחי, אלא אף תנאי מקדים להקמתה של מדינה פלסטינית ריבונית. ד"ר קליין מלמד מדע המדינה באוניברסיטת בר אילן
|