|
מפתח האתר
מוסדות חינוך ישראליים
Gallery of Rogues
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
|
מוסדות חינוך אחריםהאוניברסיטה הפתוחה – יגיל לוי (החוג לסוציולוגיה) מתבלבל בין האקדמיה למציאות וקורא לחיזוק החאמסהתקפה ישראלית מסיבית, שתחליש את מוסדות החמאס, מנוגדת אפוא לאינטרס הישראלי. נהפוך הוא, בידי ישראל לעשות לחיזוק הלגיטימציה של מוסדות החמאס, כדי לסייע להם להטיל מרות פוליטית שתבטיח שקט. לצד ריסון צבאי - הקלות כלכליות, עידוד הזיקה של עזה לרשות הפלסטינית, כדרך לחיזוק ההנהגה המדינית של החמאס ביחס לזרוע הצבאית, ועסקה לשחרור אסירים הם חלק מהצעדים שיש בידי ישראל לממש. אך זה כבר דורש חשיבה מדינית, לא צבאית.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1222368.html לחזק את החמאס יגיל לוי זו אחריותו של החמאס - לאכוף את רצונו על ארגונים אחרים, היורים רקטות וטילים מהרצועה על ישראל, קבע שר הביטחון אהוד ברק. הצדק עמו. השאלה היא איך מממשים את האחריות הזאת. החשיבה הצבאית השולטת כאן זה שנים עשויה לתרגם קביעה זו להסלמת ההתקפה הצבאית על מנגנוני וסמלי השלטון של החמאס ברצועה. שוב נשמעות גם הקריאות להשלים את המשימה שהופסקה במבצע "עופרת יצוקה" ולמוטט את שלטון החמאס. לעומת זאת, חשיבה מדינית עשויה דווקא להביא למסקנה הפוכה - שלפיה יש צורך לחזק את שלטון החמאס בעזה. אין חולק על כך, שהחמאס הוא מרכז העוצמה המשמעותי ביותר ברצועת עזה, פוליטית וצבאית כאחד, בוודאי לאחר שסילק את הפתח מהרצועה ב-2007 בקלות יחסית. מאז בנה החמאס ברצועה תשתית מוסדית, המתפקדת כמעין-מדינה לכל דבר ותחת חסות עקיפה של הרשות הפלסטינית, המממנת חלק מפעילותה. מבצע "עופרת יצוקה" חיזק תשתית מוסדית זו, ובשל כך הצליחה המיני-מדינה העזתית לרסן את הארגונים המזוינים האחרים ברצועה ולהבטיח שקט יחסי בנגב במשך יותר משנתיים. ואולם, כמוסדות מדינה אחרים, גם המוסדות של החמאס לא יכולים לתפקד ללא לגיטימציה, המבוססת על עסקת חליפין עם האוכלוסייה המקומית: המדינה מבטיחה ביטחון ורווחה בתמורה לכיבוד סמכותה, שמשמעותה גם הימנעות, אם לא מאחיזה בנשק, כי אז לפחות משימוש בו בניגוד לרצון הממשלה. מבחינה זו, ישראל והקהילה הבינלאומית תובעות מהחמאס דרישה המנוגדת לחוקי הטבע הפוליטיים: להשליט את מרותו על הארגונים המזוינים, אך בה בעת גם לפעול ללא לגיטימציה שלטונית. הרי ממשלת החמאס מנודה על ידי העולם וחלקית גם על ידי הרשות הפלסטינית. עד לאחרונה היתה הרצועה תחת מצור כלכלי חלקי ולממשלת החמאס אין יכולת להבטיח רמת מחיה נאותה לאוכלוסייה שתחת אחריותה. למרות זאת היא נתבעת לתפקד כממשלה, העומדת במבחן האולטימטיבי של הטלת משמעת על הארגונים המזוינים. אין פלא שממשלה זו מתקשה לתפקד, קושי המתרחב עתה גם ליכולת לבלום ירי על ישראל. הדעה הרווחת, שלפיה אין לחמאס עניין בהסלמה, אינה מופרכת. הרי אין מדובר כאן בארגון צבאי או מדיני, כפי שהתקשורת מציירת לא אחת את המצב, אלא בממשלה לכל דבר השולטת על מוסדות מדינה. ככזו יש לה אחריות לאוכלוסייה שתחת שלטונה והיא מבינה, כי הסלמה משמעותה, בנסיבות הנוכחיות של מאזן הכוח עם ישראל, כישלון מצדה להעניק הגנה לאוכלוסייה הזאת. כישלון כזה עשוי להביא לקריסה שלטונית. מקריסה כזאת ישראל לא תרוויח, שהרי הכתובת השלטונית, שבה נקב עתה ברק, תיעלם. ייאמר במפורש, שימור כתובת שלטונית זו הוא אינטרס ישראלי. התקפה ישראלית מסיבית, שתחליש את מוסדות החמאס, מנוגדת אפוא לאינטרס הישראלי. נהפוך הוא, בידי ישראל לעשות לחיזוק הלגיטימציה של מוסדות החמאס, כדי לסייע להם להטיל מרות פוליטית שתבטיח שקט. לצד ריסון צבאי - הקלות כלכליות, עידוד הזיקה של עזה לרשות הפלסטינית, כדרך לחיזוק ההנהגה המדינית של החמאס ביחס לזרוע הצבאית, ועסקה לשחרור אסירים הם חלק מהצעדים שיש בידי ישראל לממש. אך זה כבר דורש חשיבה מדינית, לא צבאית.
|